"האח הגדול": כמה אפשר לבכות על אורן חזן?

היש אדם בתולדות "האח הגדול" לדורותיה שבכה יותר בשידור מאשר מירי? ברצינות, גם בתוכנית שמכניסה את משתתפיה למצבי קיצון סוחטי אמוציות טרם נתקלנו ביצור רגשן כל כך, שלא מסוגל לשאת ולו אלפית עוינות כלפיו מבלי לחשוף דמעות. מילא אם היה מדובר ברומי או אור, נניח, הצעירות שבחבורה שעוד נותרו בבית האח לאמלל את עצמן ואותנו לדעת. אבל בחייאת, מדובר כאן באישה בת 50 שראתה דבר או שניים בחייה. מה יהיה עם היעדר יכולת הוויסות הרגשי הזאת? כמה כבר אפשר לבכות על אורן חזן?

אז אחרי שסיימה לבכות על אורן ועל הפלישה הגדולה שלו למטבח, ואז על שולחן השבת וההשתלטות הלא באמת עוינת שלו על אקט הקידוש, חתמה מירי את התוכנית אמש (שבת) עם הבכי הגדול מכולם. זה שמפגיש בין עצב, שמחה והתמוטטות עצבים. מצד אחד - היא נבחרה להיות הדיירת שיתר דיירי בית האח רוצים שתפגוש קרובת משפחה שלה מהעולם שבחוץ. כבר סיבה לשמוח, אין ספק, או עבור מירי - רגע לגיטימי לייבב שוב, בטח נוכח המחשבה שהיא הולכת לפגוש קשר דם שלה.   

מצד שני, עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה. זו הוטלה על מירי בדמות התנאי הקטן שהציב האח בפני מי שיזכה לעוגן שפיות ממחוץ לבית  -להפוך לשנוא נפשם של הנותרים בו. במילים אחרות, על מירי הוטלה המשימה להרכיב את רשימת ההדחה ולכלול בתוכה כמובן גם את אלה שרצו לפרגן לה בפגישה עם בתה, אלין כהן. רצית קשר דם, מירי? היית צריכה לחשוב על כל הכרישים שאורבים לך במים. או בחדר הקונטרול.  היא, כמובן, שבורה נוכח המצב, גיא זו-ארץ ולירון ויצמן אקסטטיים בדרכם הרובוטית, והכל בעיקר מרגיש כמו משחק של מי יישבר ראשון - אנחנו או מירי, שנראית בדרכה אל ארץ האפתיה. אתם יודעים, המקום אליו הולכות אמוציות כדי למות, לאחר שחיקה עקב אובר שימוש. זה בסדר, גם למוות מבפנים יש את הפונקציה שלו. אנחנו מתחזקים אחד כבר שנים.

אדם שלא מהסס להשתמש באמוציות שלו (אבל כנשק) היא מאיה. כן, המודחת הטרייה שלנו מאתמול היא למעשה אדם שהחליט להתהפך על הבית ברגע שהבין שהוא מועמד להדחה. בימיה האחרונים בבית, כשהיא מבינה שהסוף מתקרב, בזה אחר זה מתחילה מאיה לטווח ורבלית בחבורת הלאבי-דאבי, כפי שהיא מכנה אותה. או כפי שהאדם הממוצע יקרא להם  - החבר'ה הדווקא סבבה שלא יוצא להם הג'יני ובא להם לריב עם כל דבר שזז בפריים טיים של רשת 13. 

את חצי ההולדת (אירוע מאותגר חשיבותית וקלנדרית, אם להודות באמת) של אור היא מחרבת כשהיא קוראת לה "חצי חברה". לתמיר, אדם שמידת התמימות שלו זהה לצאצא הטרי שהוא מגדל בחיים האמיתיים (וזה כבר מדאיג במונחי חוק סוציאלי), היא מטיחה בפרצוף את עונת "האח הגדול" של לפני עשור בה השתתף, ומאשימה אותו בהצמדות לקותי. בחדר האח היא תספר על מפיק שהעיר בפניה הערה שמנופובית.

אם לא היינו ציניים קרי לב שמיצו את מכסת הדמעות שלהם כבר בערב השני לצפייה בעונת העינוי הזו, עוד היינו מאמינים לזה. אבל מה לעשות שהכל באותו רגע הרגיש כמו פרץ רגשות דורסני ונטול פרופורציות במקרה הטוב, או אסטרטגיה הישרדותית במקרה הרע. כך או כך זה לא הלך. מאיה, לעומת זאת, דווקא כן.     

ועוד היילייטס מהפרק: עומר רוצה להיות ה-BBC של ג'קו, ומתכוון ל-BFF, אבל מה זה משנה. הרצון שלו בחברות עם ג'קו מדויק בערך כמו האנגלית שלו. המודעות העצמית של ג'קו לא בשמיים, כשאחרי שהוא מתעצבן על תמיר, רומי וליידי גאגא על הבוקר הוא יורה ברצינות גמורה את המשפט "לא באתי לפה להיות צוות בידור". ג'קו, נשמה, מה נראה לך שאתה עושה סגור בבית עם 8,600 מצלמות מכוונות עליך?

גם אור לא בדיוק מוכיחה את עצמה כשפיץ הכי חד במגירה, כשהיא אומרת לג'קו המצוברח "יש פה המון אנשים שרוצים לאהוב אותך בבית", כשלגמרי נעדר חלקו השני המתבקש של המשפט "הם פשוט מוצאים אותך נרגן, מוריד ובלתי נסבל".

ואורן, ובכן, הוא העניק לנו אתמול את המשפט "גם צ'אקי הוא בובה". עכשיו תגידו שלא הייתם רוצים לראות את צ'אקי עושה הופעת פריצה בבית האח באחד הלילות. ליד המיטה של תמיר, אם אפשר.