"האח הגדול": כאן איתנו בפעם המי יודע כמה

כש"האח הגדול" עלתה לשידור בישראל, אי אז בסתיו 2008, היא שינתה לחלוטין את כללי משחק הריאליטי בארץ. עד מהרה היא הפכה לשיחת היום בכל המדינה, כשקונספט ה"בואו נכלא יחד מלא אנשים בבית ונחזה בהם מאחלים מוות זה לזה בתום שלושה חודשים" היה דבר מסעיר שטרם נראה. הפורמט והליהוק עודדו ויכוחים על רקע עדתי, דתי ופוליטי, המשתתפות והמשתתפים היו אנונימיים (כלומר עדיין אותנטיים, מבלי שהתפלשו קודם בביצת הריאליטי) והצופים עוד יכלו לשקר לעצמם שמדובר ב"ניסוי חברתי".

ישראל של סוף העשור הקודם, אם כך, הייתה מלאת אנתרופולוגים וחוקרי תרבות. אחרי שתיים-שלוש עונות היא כבר הפכה דבר לגיטימי לגמרי, גילטי פלז'ר שעיצב את השיח היומיומי עד שלא הייתה ברירה אלא לצפות בו, שגם הניב שמות שנחצבו בתרבות הישראלית עד היום, דוגמת אלירז שדה.

אבל ממש כמו אלירז, שיצא מבית האח בעמדת מאמי לאומי ועם הזמן זנח את תדמית המענטש והפך אישיות עם שיוך פוליטי, גם "האח הגדול" הוא כבר מזמן לא מה שהיה. לא רק בגלל שהוא עבר זכיינית ועבר מ"קשת" ל"רשת". למעשה, אחרי 13 שנים, מדובר בפורמט שבכלל לא ברור למה הוא נמצא על מסך הטלוויזיה שלנו. בעוד מדינות אחרות בעולם גדלו, מיצו אותו והמשיכו הלאה (או לכל הפחות השאירו אותו משודר בערוצים זניחים), בארץ מדובר עדיין בתוכנית פריים טיים לכל דבר.

זה דבר די מטורף, כשחושבים על כך שצופי התוכנית שהתאהבו בה בגיל 15 עכשיו כבר יותר קרובים לשלושים. ואם כשצצה התוכנית בחייכם כשהייתם בתחילת-אמצע שנות העשרים שלכם, היום אתם כבר מסוגלים לראות את ה-40. במילים אחרות - ממש כמונו, גם הפורמט הזדקן. אבל בניגוד אלינו, שקצת נרגענו, התבגרנו ואולי גם הצנענו תכונה או שתיים, "האח הגדול", כפי שמוכיחה עונת ה-VIP שהחלה אמש (שבת), החליטה להזדקן בקצת פחות חן. או, אם תרצו, בדמנציה מוחלטת.

"אין ספק שאנחנו באירוע הכניסה הכי קיצוני בתולדות 'האח'", הכריז גיא זו-ארץ מתישהו במהלך פרק הפתיחה, ותיאר את מה שבבסיסו הוא תרגיל בהתעוררות. שכן פרט לאורן חזן (בגרסה רזה ו"בוגרת" יותר) ודנה רון (בואו נקווה שהיא תשרוד הפעם בבית קצת יותר מהשעה וחצי שהיא שרדה על האי של "הישרדות") - כל הדיירים השנה נכנסו לבית בדרך שונה ולא שגרתית. לחלקם אפילו לא הוצגה תעודת הזהות המנדטורית, שבעונה רגילה מעצבת את דמותם (הפלקטית) כבר עם כניסתם לבית.

לא, הפעם נראה שאין צורך במילים מיותרות, משלל סיבות. העיקרית שבהן היא משום שברוב המקרים מדובר בדיירים די מוכרים. רובם המכריע יוצאי לפחות ריאליטי אחד. תמיר, שיצא מבית האח לפני 9 שנים, שב אליו כעת מפוכח, מחוץ לארון ובעיקר מבועת מעצם העובדה שהוא נזרק היישר אל מי התוכנית ולא שוכן במלון למשך סוף השבוע. "מצחיק!", יכריז זו-ארץ ולירון ויצמן תאשר. "הוא בהלם!", יוסיף המנחה. ולמי אכפת בכלל שאנחנו בפועל צופים בהתקף חרדה אל מול מצלמות.

התקף חרדה, אמרנו? מה לגבי התמודדות עם פוסט טראומה לנגד עיני האומה כולה? בדיוק בשביל כך יש לנו את ג'קו אייזנברג, מלך ליום אחד (עם הניצחון ב"כוכב נולד 4") ודמות שנויה במחלוקת לחיים שלמים אחרי הראיון ההוא שנתן, שחירב לו את מה שהיה אמור להיות קריירה מפוארת. אייזנברג, דמות ללא ספק מעוררת אמפתיה ואדם חביב עם סיכויי זכייה גבוהים כך נראה, הגיע לתוכנית ממש כפי שמטופל טראומה שב אל הזירה שבה הכל החל - כדי לסגור איתה חשבון. יש לקוות שזה יצליח לו וירפא את מה שבהחלט נראה כמו - אם לא פצע מדמם, אז לפחות צלקת עמוקה.

אחד שיצא מבית האח עם קצת פחות צלקות הוא ג'קי מנחם, המנצח של העונה השלישית. גם הוא מונחת היישר אל בין קירות הבית, הפעם בגרסה בוגרת יותר, חמושה במנות נמוכות יותר של שטותניקיות והרבה פחות שיער. לצידו מאיה בצלאל-עסיס, אישיות כיפית ומוכרת בעולם הטלוויזיה (שמזהה את הנכנסים לבית כבר על פי קולם בלבד, מתוקף ניסיונה הרב בתחום). וישנו את השרירן אייל ברקובר, כוכב ריאליטי בפרו ובארץ אדם שמדגמן יחס הפוך בין מסת שריר למודעות עצמית. גם רומי גיאור, בוגרת הריאליטי הכושל "2025" וחובבת שרצים, מפציעה כאן, וכמוה השמות טיטי איינאו, ציפי רומנו, עומר ברזני ("המירוץ למיליון"), מירי (אמא של אלין) כהן, שרית (אישתו של סטטיק) פולק, אושיית הרשת והבישול אור שפיץ, ואפילו רועי (היה פעם הספר של ביבי ושרה) לולו.

כולם נראים כאן מבועתים, לא מאופרים ובעיקר מזועזעים מהעובדה שמצאו את עצמם בבית האח הגדול יומיים לפני הזמן. "הלב שלי על מאתיים", מודיעה גיאור. "יש לי סהרה בגרון" אומר תמיר, בזמן שג'קו בוכה וגיא זו-ארץ מעדכן שהוא ממש "בצמרמורות". תרגיל בהתעוררות אמרנו? ניסוי באנשים ומידות משתנות של חרדה? חכו, כי יש גם בית על הגובה, שרביעיית ההדחה הראשונה תגור בו - ממש מעל חצר האח. כי פחד גבהים זה בדיוק מה שהיינו צריכים פה לסיום משדר כניסה, שהלך והפך עם כל דייר שהושלך אליו יותר תזזיתי, מבולגן ובעיקר מריח מעודף מאמץ. "האח הגדול" עונה מי יודע כמה התחילה. ייתכן שזה הולך להיות הפעם סחרור מסוכן.