כדי להבין טוב יותר את פרק סיום העונה השנייה של "ניתוק" (Severance), חיפשתי מה אומרים עליו באינטרנט. נכנסתי לקרוא מה חשב הבמאי בן סטילר, המשכתי להסברים על הפסקול, נתקלתי בפירוט של רמזים מוקדמים, טבעתי בתיאוריות חסרות היגיון, וככל שקראתי יותר - ככה הבנתי את הסדרה פחות. עברו דקות או שעות, אולי ימים, ואני כבר לא זוכר איך נכנסתי למאורת הארנב, אך ברור שאין ממנה יציאה.
אז נכנסתי למעלית, עפעפתי, יצאתי ממנה - וחזרתי לאותו מקום. "ניתוק", "סוורנס", תקראו לה איך שתרצו, היא סדרה שקצת קפצה מעל הפופיק. לא סתם החשש הנפוץ שמודבק אליה מזכיר את "אבודים" - ההצלחה הפנומנלית והסגידה אליה נהיו גדולות יותר מהסדרה וממה שהיא מספקת.
אני לא אומר ש"ניתוק" אינה איכותית. להפך, מדובר באחת הסדרות הכי וואו כיום. אלא שהצלחתה יצרה כת - קהל מאמינים שמחפש את האור בחייו דרך הסדרה ומסריה. שידור שבועי (ולא בינג') יצר קרקע לעיסוק מעמיק ברמזים, בסימנים ובתיאוריות.
אבל כפי שלמדנו ממקרה "לוסט", טו מאץ' תיאוריות מנפחות בלון שסופו להתפוצץ - כשהפתרון מתברר כפחות מתוחכם משחשבנו. לפיכך, לעיתים עדיף פשוט למחוק את התודעה המיותרת, וסתם ליהנות מסדרה בלי להפליג רחוק מדי במחשבות.
"סוורנס" מציגה חברה תאגידית שמשתילה בעובדיה צ'יפ המייצר פיצול אישיות (בעבודה ומחוצה לה). הקונפליקטים שצמחו בין שתי גרסאות של אותו אדם התפוצצו בפרק סיום אדיר ואינטנסיבי, שפיזר את רוב המסתורין סביב העלילה, ושהסתיים בבחירה בלתי אפשרית בין סיפורי אהבה במשולש רומנטי. עונה שלישית בדרך.
"ניתוק" מנותקת מרוב התכנים האחרים שיש בטלוויזיה. יש לה וייב, יש לה חזון, יש לה שאיפות לא להיות "אבודים" - אבל יש לה גם הצלחה יוצאת דופן, שבעיקר פוגעת בה ובציפיות ממנה.
"ניתוק" - פרק סיום עונה 2 | +Apple TV
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו