גם בעונה השנייה שלה "ניתוק" מוכיחה - מדובר בסדרה שמעיפה את המוח

מסדרון אמור להוביל אותנו לאנשהו. פתיחת העונה השנייה של סדרת המופת "ניתוק" מיקמה את הדמות הראשית (אדם סקוט) בתוך מסדרון תאגידי מנוכר. במשך דקות צעד אותו עובד מסור ומבולבל של החברה קדימה ואחורה לאורכם של מסדרונות לבנים ונקיים, שהוארו בתאורת ניאון לבנה בוהקת. הוא צעד בנחישות, פנה ימינה ושמאלה, שינה את קצב התנועה, אפילו רץ, חלף על פני חדרי ישיבות שוממים, עבר דלתות נעולות ורק הגיע לעוד ועוד מסדרונות דומים.

בכולם, תמיד, דלק אור ניאון לבן. התאורה הנ"ל היא מוטיב חוזר עוד מאז העונה הראשונה, והרי ידוע כי בני אדם מתפצלים לשתי קבוצות: יש את אלה שאוהבים להתנהל תחת אורות ניאון, לעומת האנשים האחרים שמעדיפים את התאורה הביתית שלהם צהבהבה וחמה. בני האדם גם מתפצלים לשניים במובן שיש אנשים שעפו על עונת הבכורה של "ניתוק", ויש אנשים שעדיין לא צפו בה. ומי שהתחבר אליה - לא היה יכול להתנתק.

בתום היעלמות של שלוש שנים, חזרה "ניתוק" (Severance) למסך, והשמחה גדולה. הפרק הראשון של העונה כבר זמין באפל TV+ והוא לא צריך יותר מכמה דקות של התחממות כדי להזכיר לנו מדוע מדובר בסדרה שמעיפה את המוח.

אם תרצו, "סוורנס" היא סדרה על חיי משרד. עם זאת, מדובר במשרד של חברת ביוטכנולוגיה מפוקפקת שעובדיה עוברים הליך רפואי אשר מבודד את האני של שעות העבודה מהאני החיצוני שלהם. הם הופכים לאנשים עם פיצול אישיות, שתי דמויות מנותקות ונפרדות בתוך גוף אחד. הבעיה התחילה עוד בעונה הראשונה, כשהתברר כי הפטנט של פיצול התודעה האנושית מייצר בעיות וקונפליקטים.

במצבים שכאלה, הכי מסוכנת היא "תסמונת האלבום השני". זמרים שלא מצליחים לשחזר את הפריצה הראשונית שלהם, סרטי המשך שקורסים לנוכח הציפיות או סדרות שמתקשות למנף את הצלחת העונה הראשונה שלהן. "סוורנס" אינה כזו. שלוש שנות ההמתנה הצדיקו את הציפייה. היא לקחה את שלל האלמנטים שעבדו לה, את המידע שנחשף ואת המסתוריות שבעלילה - ערבבה, והחלה לחפור עמוק יותר. אם מישהו חשב ש"ניתוק" תידבק בתסמונת, תבלף ותחפף את דרכה קדימה - הוא טעה ובגדול.

העונה החדשה ממשיכה מאותה נקודה שבה הסדרה נעצרה וכבר מתחילת הפרק (שכתב היוצר דן אריקסון וביים בן סטילר) מפזרת רמזים, מציפה שקרים סביב זהויות ואינפורמציה, ובונה את המניפולציות שיפעילו את הדמויות בעתיד. היא עושה זאת בהומור, בקריצה ובאינטליגנטיות בעזרת וייב קלסטרופובי מלחיץ ותצוגות משחק מרשימות שמתבססות על הכימיה בין השחקנים - שהיתה נקודת החוזקה של עונת הבכורה.

סצנה אחרי סצנה, "סוורנס" מוכיחה שלא רק שהיא יכולה לגרום לצופיה לשבת קפוצים ומתוחים, אלא גם לעורר מחשבות ודילמות מוסריות, להעיף את המוח ולגרום לצופים שלה ללכת לאיבוד במסדרון לבן בוהק. "ניתוק" היא חוויה של ממש, ועונתה השנייה לא מאכזבת. היא עדיין אחת מהסדרות הכי טובות בטלוויזיה.