נשיא לשעבר שנקרא להציל את האומה ממתקפת סייבר: דיאלוגים וטהרנות מתישה

יום אפס | נטפליקס

לרוברט דה נירו יש טייפקאסט מושלם כדי לגלם את נשיא ארה"ב. אפשר לעצום עיניים ולדמיין אותו יושב בחדר הסגלגל, משתלב בשושלת הנשיאים הרגילה. עוד אדם לבן ומבוגר, בן 81, אולי לא בשיא כוחו אך עדיין סוחף. בסדרה בכיכובו, "יום אפס", דה נירו מגלם נשיא לשעבר שנקרא להציל את האומה לאחר מתקפת סייבר קטלנית. בבית הלבן מכהנת נשיאה, ורחמנא ליצלן, היא לא רק אישה אלא גם שחורה.

ברשתות הצביעו על כך שהמותחן הפוליטי של נטפליקס הניח שקמלה האריס תנצח את טראמפ, והזכירו את חברת ההפקות של אובמה כשותפה. מכיוון שהצילומים החלו יותר משנה לפני שהאריס הפכה מועמדת לנשיאות, הרי זו דרך שגויה להסתכל על זה.

לסדרות שמתארות מציאות אלטרנטיבית יש חופש יצירתי. לתוכו הן משחילות אמירות חברתיות באמצעות ליהוק תפקידים. להציג מגזר או מגדר מקופח כממלא תפקיד שתקרת הזכוכית חוסמת אותם מלהשיג במציאות, זה ניסיון של יוצרים להקדים את זמנם. לנרמל את הבלתי אפשרי, כדי לאפשר לו לקרות בעתיד.

כשבסדרה "24" ליהקו נשיא שחור שבע שנים לפני שברק אובמה שבר את תקרת הזכוכית - זאת היתה נבואה. ב"בית הקלפים" היתה נשיאה אישה (קלייר אנדרווד), וב"טהרן" מינו את יוליה לראשת המוסד. מי שיצפה בעתיד בסדרות מתקופתנו יחשוב ששכיח לראות גיוון בתפקידי מפתח - אך זו מציאות מדומיינת. נשיאים וראשי ממשלות הם עדיין גברים לבנים מזדקנים. ביידן, טראמפ, נתניהו. דה נירו שכאלה.

אפשר להתלונן על פוליטיקת הזהויות, אפשר לרטון על עלילה מופרכת, ואפשר ללכלך על שחקני המשנה שלא מתרוממים לרמה של דה נירו. ל"יום אפס" יש קצב איטי, דיאלוגים מעפנים וטהרנות מתישה, אבל בסופם של שישה פרקים מייגעים אין ספק שהבעיה העיקרית היא שהסדרה פשוט לא טובה מספיק.

דה נירו ב"יום אפס". נשיא ולבןצילום: Jojo Whilden/Netflix