״משחק הדיונון״ חזרה לעונה שנייה רק בגלל הכסף - אבל היא עדיין מצוינת

למען האמת, היוצר של "משחק הדיונון", וואנג דונג־היוק, לא תכנן עונה נוספת. הוא אמנם השאיר סוף פתוח בפרק האחרון, ששודר לפני שלוש שנים, אך העבודה על העונה היחידה גמרה אותו - לדבריו, הזניח את בריאותו ועקב כך נאלץ לעקור שש משיניו. חוץ מזה, נטפליקס לא הוסיפה לו בונוס כספי או התחלקה איתו ברווחים מההצלחה הגלובלית של המוצר. וזאת היתה חתיכת הצלחה.

330 מיליון צפיות הכתירו את "משחק הדיונון" לסדרה הכי נצפית ומצליחה בהיסטוריית נטפליקס. בזמנו העריכו כי המותג שווה לה שווי שוק של קרוב למיליארד דולר. הוא סייע לחברת הסטרימינג לבלום נטישת צופים, למשוך קהלים חדשים ולפתוח שוק אסייתי - והכל בהשקעה זולה של 2.4 מיליון על פרק.

כצפוי, נטפליקס התאמצה לחלוב כמה שיותר מההצלחה. היא יזמה כנסים למעריצים, סגרה שת"פים מסחריים (למשל, פומה מוכרת חליפות ירוקות כמו בסדרה), פיתחה ריאליטי בהשראת העלילה וחגגה על המרצ'נדייז. אולם כדי שהכסף ימשיך לזרום צריך היה לשכנע את דונג־היוק לייצר עוד עונות של חזיר הזהב שלו.

בהתחלה הוא התנגד. הקוריאני חשב לתת למותג לגווע לאיטו, ליהנות מהתהילה ומהפירות שהניבה, ולהמשיך בחייו; אבל ההצלחה סינוורה גם אותו. והוא, שהודה כי הסדרה עדיין לא עשתה אותו עשיר, נכנע לתאוות הבצע. 13 שנה עבד על פיתוח הסדרה עד שעלתה לנטפליקס; כעת היה עליו לכתוב בזריזות המשך לסיפור, ולפצל אותו לשני חלקים (להלן: עונות 2 ו־3). כצפוי, היוצר של "משחק הדיונון" נכנע לקפיטליזם שעליו גיחך בסדרה.

למה לחזור למשחק שכבר ניצחת אותו, נשארת בחיים והרווחת 4.56 מיליארד וון דרום־קוריאני? ישאל מי שיתיישב לצפות בעונה 2, וגם "משחק הדיונון" שואלת את עצמה אותו דבר כשסונג ג'י־הון, מנצח עונת הבכורה, חוזר למגרש המשחקים הקטלני רק כדי לחוות מיוזמתו את הסיוט פעם נוספת.

ושוב, משחקי ילדים כמו "דג מלוח" ו"חמש אבנים" מסתיימים בהרג המוני של המפסידים, והמנצחים מתבקשים להחליט בתום כל שלב אם ברצונם לצאת בחיים עם הסכום שהצטבר או להמשיך לשחק עד המוות. זה לא ספוילר לומר שרובם בוחרים להסתכן במוות ודאי שלהם ושל חבריהם - רק כדי, אולי, להרוויח יותר כסף בסוף המשחק. תאוות בצע או מוות - הדילמה שאיתה מתמודדות הדמויות, זו גם הדילמה שעמדה מאחורי ההסכמה לעשות עוד עונה.

איך אפשר לצלם עוד עונה אם רוב הדמויות מתו בראשונה? אפשר. כלום לא מונע מ"משחק הדיונון" לרצוח מאות דמויות חדשות גם בסיבוב השני ולהפוך את העונה החדשה ליותר אכזרית, פסימית ואפלה אפילו מקודמתה. היא מרחיבה את החיטוט במעטפת של המשחק ומעמיקה את ההיכרות עם הדמויות הראשיות. אך מכיוון שתאוות הבצע פיצלה אותה לשניים, העונה נקטעת בעיצומה של הדרמה ומוקדם להעריך אם זה הדבר הנכון לעשות או שככה מחריבים מותג.

ועדיין, למרות הביקורת זו עונה מצוינת - מהנה, מיוחדת ומהפנטת ממש כמו הראשונה. ושוב, נדמה שכולם בה פוסעים אל מותם כשעיניהם מנצנצות מדולרים. דונג־היוק לא התבייש לומר כי בחר לעשות אותה רק בגלל הכסף. רק כי נטפליקס דפקו אותו ולא שיתפו אותו ברווחים מהעונה הקודמת. האמת, זה בולט לעין.