זו לא תופעה חדשה. עוד מימי ג'ק המרטש אי אז במאה ה-19, הפנים שמאחורי הפושעים האכזריים ביותר ריתקו את הציבור. זה המשיך עם זוג הבנדיטים המפורסם בהיסטוריה - בוני וקלייד, שנהפכו לאייקוניי תרבות בזכות היותם זוג צעיר שמתקשה להתמודד עם הממסד. עצם היותם מורדים שעיקר הפשעים שלהם היו כנגד המערכת ה"לא צודקת", הבנקים הגדולים והמוסדות הפיננסיים, חיזק את ההערצה הרווחת כלפיהם - למרות האכזריות של אותם פשעים, שחוץ משדידה של בנקים כללו גם מספר רציחות. גם הקשר הרומנטי ביניהם כמובן תרם לרומנטיזציה כלפיהם וכלפי הפשעים שביצעו.
האפקט הפסיכולוגי שגורם לנו לראות פושעים באור אחר
"למראה החיצוני יש תפקיד בעיצוב תפיסות הציבור לגבי פושעים, בשל הטיות שמושרשות עמוק בנורמות חברתיות ובסטריאוטיפים", מסבירה ד"ר ענבל וילמובסקי, מהמכון לקרימונולוגיה באוניברסיטה העברית. "היחס לפושעים שנראים טוב היה מאז ומתמיד אמביוולנטי. אחת הדוגמאות הבולטות היא מקרה טד בנדי, אחד הרוצחים המפורסמים ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית".
ד"ר וילמובסקי מתייחסת כמובן לתופעה שהתרחשה בשנות ה-70 של המאה הקודמת, שרצח ואנס נשים רבות בצורה אכזרית במיוחד. המקרה של בנדי עורר עניין ציבורי לא רק בשל הפשעים הנוראיים שביצע, אלא גם בשל המראה שלו - שבין היתר עזר לו לפתות את הקורבנות שלו. הדמות של בנדי לא התאימה לאפיון הרוצח הסדרתי הקלאסי, משום שהיה אדם משכיל שעובד במערכת המשפט ומעורב בפוליטיקה המקומית. אל המשפט של בנדי נהרו נשים רבות שהביעו בו תמיכה, או סתם הרגישו משיכה כלפיו. "הציבור התבלבל מהכריזמה שלו, ורבים לא הצליחו להאמין שאדם כמוהו מסוגל לעשות מעשים כה מזעזעים".
בשנת 1989 נחשף העולם לרצח הוריהם של האחים לייל ואריק מננדז, שהתברר כי בוצע על ידם. חוץ מסיפור החיים העגום שנחשף במהלך החקירות והמשפט, המראה הנאה במיוחד של שני האחים חיזק את האהדה שקיבלו מהציבור.
לשני הסיפורים האלה גם קיבלנו המחשות בעשור האחרון בצורת סרט בכיכובו של זאק אפרון, שגילם את טד בנדי בסרט "משפטו של טד בנדי", ובסדרה "מפלצות: הסיפור של לייל ואריק מננדז" שיצאה בספטמבר האחרון בנטפליקס והביאה לתודעה העולמית את השחקנים הצעירים והנאים במיוחד ניקולס צ'אבז וקופר קוץ'.
הסדרה הזו החזירה לתודעה את המקרה הזה, והעלתה שוב את התהייה כמה המראה של האחים הצעירים שגדלו בשכונה טובה בבוורלי הילס, מעוררת בנו חמלה כלפי המעשים שביצעו.
קפיצה קדימה לשנת 2014, אז התפרסמה תמונת המאג שוט הזכורה של ג'רמי מיקס, הזכור יותר כ"עבריין החתיך", שכבר הורשע בעבר בשוד ותקיפה, וכעת נכנס לכלא בפעם השנייה בחייו, ושוחרר אחרי שנתיים. מיקס הפך לתופעה אינטרנטית והמראה שלו הוביל לכך שקיבל הזדמנויות כלכליות, ואף כיכב בקמפיין משקפי שמש של החברה הישראלית "קרולינה למקרה" בשנת 2017.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
לכל אלו יש הסבר פסיכולוגי שמסביר את הקשר שבין המראה החיצוני לעיצוב תפיסת הציבור לגבי פושעים, והוא נקרא "אפקט ההילה". "המונח הזה מתאר כיצד רושם ראשוני טוב צובע באופן חיובי את התפיסות שלנו לגביו. מחקרים מראים שאנשים שמתאימים לסטנדרטים המקובלים של משיכה נתפסים לעתים קרובות כאמינים יותר, מוסריים יותר ופחות מועדים לפשע. לעומת זאת, מי שתכונותיו החיצוניות תואמות סטריאוטיפים של עבריינות כמו מראה מרושל או תספורות מסוימות, נוטה להישפט בצורה חמורה יותר", מסבירה ד"ר וילמובסקי.
ההד התקשורתי שהתפוגג
ב-15 באפריל 2013 התרחש הפיגוע במרתון בוסטון, בו נרצחו ארבעה בני אדם ונפצעו 264 אנשים. שני המחבלים, האחים טמרלן ודז'וחר צרנייב, נתפסו במצוד משטרתי שנמשך מספר ימים, וטמרלן נהרג במהלכו. שני האחים היו בני 26 ו-20 כשביצעו את הפיגוע, ובסיקור התקשורתי שהתרחש לאחריו, נחשף סיפור החיים שלהם - שתיאר ילדות קשה במיוחד כשנאלצו להגר לארצות הברית תחת הגשת בקשה למקלט בשל רדיפה. באוגוסט 2013, מופיע דז'וחר, האח שנשאר בחיים, על השער של המגזין המפורסם "הרולינג סטון" - והכותרת מתארת אותו כ"סטודנט מבטיח ופופולרי שנקלע לאיסלאם הקיצוני ונהפך למפלצת". בתמונה שנבחרה, צרנייב הצעיר נראה כמו בחור נורמטיבי, עם תספורת טרנדית שתואמת את התקופה. המגזין ספג ביקורות רבות בגין "גלוריפיקציה" של הטרוריסט. אחת הטענות הבולטות התייחסו לכך שצרנייב "זכה" לשער על המגזין שנחשב מהיוקרתיים בעולם, והעלתה את השאלה אם המעשה שביצע זיכה אותו בפרס של הופעה בשער הרולינג סטון.
למרות ההוד והפאר שבלהופיע על הרולינג סטון, המקרה הזה הוא דווקא דוגמה לאירוע שלא צלח את מבחן הזמן. למרות שעונש המוות של צרנייב בוטל זמנית ב-2020 בטענה שנפלו פגמים בהליך בחירת המושבעים, במרץ 2022 העונש הושב ונותר בתוקף. כך שבמקרה הזה, להד התקשורתי לא הייתה השפעה משמעותית על גזר דינו.
נראית כמו סדרה בנטפליקס: הפרשה שלא מפסיקה לתת
כעת אנחנו נמצאים בעיצומה של אחת מהפרשיות הכי מרתקות של השנה האחרונה, אם לא של השנים האחרונות, כשפרשת הרצח של בריאן תומפסון, מנכ"ל חברת ביטוח הבריאות האמריקנית UnitedHealthCare, והחשוד העיקרי במעשה, לואיג'י מנג'יוני, ממשיכה להתגלגל ומספקת לנו פרטי עלילה שנדמה כאילו נלקחו בעצמם מסדרה של נטפליקס. החל מהמעצר במקדונלדס, דרך התמונות שחושפות את גופו המפוסל ועד למניפסט שהשאיר אחריו. מנג'יוני מקבל מעמד של כוכב בתרבות האמריקנית, כשבנוסף לאטרקטיביות החיצונית שלו, הוא מצטייר כסוג של "רובין הוד" מודרני - שנלחם בחברות ביטוח הבריאות האמריקניות הידועות לשמצה בתאבת הבצע שלהן.
כעת מנג'יוני נמצא במהלך משפטו, כשביום שני האחרון טען לחפותו בדיון שהתקיים בבית המשפט בניו יורק. סיפורו של מנג'יוני יספק לנו עוד רגעים אייקוניים שייצרבו בתרבות, כשגם פתיחת המשפט כבר סיפקה לנו עוד תמונה שנראית כאילו בוימה לסרט הוליוודי, בה נראה הנאשם מובל על ידי המון של שוטרים ומבט מיוסר בעיניו.
"קרימונולגיה כתחום עוסקת בניסיון הפסיכולוגי להבין פושעים - דרך הילדות שלהם ומהלך חייהם, בניסיון לשקם אותם ולהחזירם לחברה. כמובן שיש גם גישות אחרות העוסקות בבחירה ובאחריות האישית של הפושעים, אבל הציבור מאוד אוהב את ההסברים שמעוררים חמלה, וכך גם התרבות", מסבירה ד"ר וילמובסקי. "ברגע שהם מוצגים כדמויות מורכבות ורב ממדיות, כמו לדוגמה בסדרה 'דקסטר', בה הדמות הראשית היא רוצח סדרתי שמכוון את דחפיו הרצחניים כלפי פושעים ורוצחים, או הסדרה 'את' בה הדמות הראשית היא סטוקר שמתברר גם כרוצח שעבר ילדות לא פשוטה ומשוחק על ידי שחקן נאה (פן בדג'לי), מתעורר עניין שמבלבל בין סלידה להערצה כלפי הדמויות".
המקרה של מנג'יוני מדמה את העלילה של הסדרות האלו, והתרבות הפכה אותו לגיבור מקומי שפועל למען החלשים, כשהגורמים העיקריים לכך, לפי ד"ר וילמובסקי, הם הכלים שמשטחים את המציאות כלפי הדור הצעיר, בעיקר דרך טיקטוק ודומיה.
אפשר לחשוב בהקשר זה גם על המתרחש בעולם מאז זוועות 7 באוקטובר, וכיצד הפשעים של מחבלי חמאס מקבלים הצדקה בקרב הקהל הצעיר ברשתות, שנחשף בעיקר באופן חד ממדי לעימות המתמשך בין ישראל לעזה. "מאז מקרה בנדי בשנות ה-70, הטלוויזיה ואופן הצריכה שלה השתנה, וכמובן הרשתות החברתיות נהיו מה שהן היום. למדיות השונות יש תפקיד מאוד משמעותי ביצירת אמפתיה ומשיכה כלפי פושעים ואפילו רוצחים מסוכנים".
ההשלכות המשפטיות על הפושעים הנאים
מעבר לתשומת הלב הציבורית שמקבלים הפושעים האלו, קמפייניי דוגמנות ומכתבים של מעריצות - האם גם גזר הדין שהם מקבלים מושפע מההמולה? ד"ר וילמובסקי מאשרת שלאפקט ההילה אכן יש השפעה גם במערכת המשפטית, אבל היא פחותה מזו שבקרב הציבור. עם זאת, יש בעיה אחרת במערכת המשפט האמריקנית. "שיטת המושבעים בארה"ב מתבססת על אנשי הציבור שמן הסתם מושפעים מהתפיסות התקשורתיות. גם שופטים יכולים להיות מושפעים, אבל הם מוכשרים כאנשי מקצוע לבחון את הראיות מעבר להטיות כאלה ואחרות".
ד"ר וילמובסקי מספרת שבמבחן המציאות, נראה שחומרת הפשע מנצחת הטיות שנובעות מהופעתו של הנאשם, ואפקט ההילה מתפוגג ברגע בו מתקבלת ההחלטה. ולגבי מנג'יוני ותוצאות המשפט שלו? היא מבטיחה שימשיך להיות מרתק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו