ב-7 באוקטובר הכל השתנה. המציאות התמלאה בתופת ובתיאורי זוועות מפלצתיים, קשים יותר מכל סרט אימה שאי פעם צפינו בו. דרמת האקשן המזעזעת בחיים עצמם הוכיחה שהמציאות באמת עולה על כל דמיון, והטלוויזיה, שהיתה מכשיר האסקפיזם האולימטיבי, הפכה לזרם תודעה של משדרי חדשות, לרלרת של פרשנים ועדכונים מהשטח 24/7 . תרבות הצריכה שלנו השתנתה והתכנים שעלו על המסך הקטן הבהירו לנו שמה שהיה לא יהיה.
אבל האדם הוא יצור סתגלן, וכך גם קברניטי הערוצים המסחריים שהפכו לקפטנים שמנווטים את ספינת לוח השידורים שלהם, בדרך של ניסוי וטעייה, נעים בין הצורך בשידורי האקטואליה לבחירה בגילטי פלז'ר של תכניות הריאליטי והטראש. שוחחנו עם ד"ר עלינא ברנשטיין מבית הספר לתקשורת במכללה למנהל, מומחית וחוקרת טלוויזיה, בניסיון להבין איך בעצם השתנתה הטלוויזיה שלנו לאורך השנה החולפת.
"ב-7 באוקטובר בבוקר, הטלוויזיה, למשך כמה שעות, בעיקר ערוץ 12, ניהלו את המדינה מבחינת האזרחים", אומרת ברנשטיין. "הדבר הזה היה די מדהים, גם כי אנחנו באופן כללי חיים היום בעולם שהדור הצעיר בוודאי ניזון מהחדשות דרך הטיקטוק או מהרשתות החברתיות, ולאו דווקא מהטלוויזיה. אני אמא לשני חיילים, לוחם וחיילת, אז אני רואה איך הם צורכים חדשות, אבל באותו הבוקר הדבר הראשון שאנשים עשו זה להדליק טלוויזיה. אולי ראו את הפוש הראשון בטלפון, כמו שהתרגלנו, אבל מיד אחרי זה הדליקו טלוויזיה".
בואי נדבר על שידורי הטלוויזיה מאז אותה שבת.
"היתה תקופה של כמה חודשים שאנחנו כאזרחים ניזונו מחדשות 24/7. היו הרבה המלצות לאנשים לא לעשות את זה, לא לשבת צמודים לטלוויזיה, ואז הגיעה השאלה אם זה כבר מתאים להראות בכלל בערוצים המרכזיים דברים שהם לא חדשות. חלק מהדברים הם דברים שהיו לזכייניות על המדף, בעיקר ריאליטי, ובאמת היו מקרים שהחליטו לשדר - ואז קרה משהו דרמטי בחדשות והחליטו שלא לשדר.
"הדבר המשמעותי הוא שפרק הכניסה של 'האח הגדול' היה בתחילת יוני, זאת אומרת שלקח עוד הרבה זמן עד שהרגישו שממש יכולים לשדר לא רק משהו שהיה על המדף אלא שידור חי של ריאליטי. בהתחלה היתה אי נעימות כזאת, ואחר כך נכנסו לזה לגמרי, ויש איזו תחושה כזאת של ציניות אפילו, בזה שמתחילים כל פרק ב'אנחנו חושבים על החטופים, שיחזרו הביתה, ואיזה נורא שנהרגו חיילים... ועכשיו במעבר חד...' - אבל בסוף עושים את המעבר החד הזה.
"אני לא שופטת לא את גופי השידור שחייבים לחיות, ולא את הקהל, שזקוק לאסקפיזם. כל אחד בוחר את האסקפיזם שלו. אני יודעת בוודאות שיש אנשים שבחלוף שנה חיים בנטפליקס, דיסני, אמזון, אפל, ובטוחים שאם יהיה משהו מאוד מרכזי בחדשות - זה יגיע אליהם ולא צריך להיות צמוד למשדרי החדשות. ההרגשה היא שכל מיני מומחים מטעם עצמם, שהיו בצבא ובשב"כ, מדברים עד אינסוף בכל הפאנלים שטוחנים מים בטלוויזיה, ובעצם אם נאמר משהו חריג, מעניין, ייחודי - זה כבר יגיע אליך, בין אם אתה צעיר מהטיקטוק או האינסטגרם, ואם לא - כנראה בחדשת הערב יעשו סיכום של כל מה שדיברו עליו מהבוקר".
בעצם צריכת הטלוויזיה שלנו עדיין עוברת סוג של תהליך.
"לגמרי. המושג שנכנס חזק לחיינו הוא 'לנרמל', והטלוויזיה שותפה לנירמול הזה. בהתחלה באמת היו המקרים שהחליטו לא לשדר את 'האח הגדול' ('האח הגדול' כמשל, כן?) - וכל ערב כזה שלא משדרים, והוא בלייב, מאוד משמעותי להמשך, במיוחד אם מיועדת להיות הדחה. ועכשיו אומרים משהו בהתחלה, על כמה זה נורא, וממשיכים הלאה. אני מבינה את הסיבות לזה אבל בהחלט זה תורם לנירמול. כאמא לחיילים, שהיתה ביותר מדי לוויות בחודשים האחרונים, לי אישית זה מאוד קשה, אבל זה לא אומר, כמי שמלמדת קורס על ריאליטי, שאני לא רואה 'האח הגדול' או 'המירוץ למיליון', ולא מעודכנת במה קורה כרגע עם אמילי, ולא זאת בפריז. וזה לא רק כי אני חוקרת טלוויזיה. אני מרגישה שגם אני, שבהתחלה הייתי צמודה לחדשות, מרגישה שאני צריכה להתאוורר קצת".
מה לגבי תוכניות שעוסקות במה שקרה באותה שבת? סרטים וסדרות על 7 באוקטובר?
"שיערתי שבז'אנרים כמו דרמה למשל, ייקח עוד זמן של עיבוד ועיכול עד שיגעו באירועים האלה. בדוקומנטרי זה באמת הגיע במהירות מאוד גדולה, ואני חושבת שזה באמת מאוד אישי. יש אנשים שרוצים לראות כל פרט ולהבין יותר, ולא רוצים לרגע לשכוח. הם לא בהכרח מחפשים אסקפיזם. ויש כאלה שזה באמת יותר מדי להם. זה תלוי כמה אתה קרוב לאירועים וכמה זה בסביבה הקרובה שלך. אני אגיד משהו נוראי, אבל כל עוד, מבחינת ערוצים מסחריים, יש לזה שוק ויש מי שרוצה לראות - אז יהיו כאלה".
איך השפיעו האירועים על הצפייה שלנו באירועי ספורט לאומיים, למשל האולימפיאדה?
"בתקופה הזאת אני שותפה לפרויקט בינלאומי, כאחת העורכות של דו"ח בינלאומי שעוסק במשחקים האולימפיים. יחד עם הקולגה שלי חיים חגי, חקרנו גם את אולימפיאדת טוקיו ועניין אותנו לראות את ההשוואה. בעוד שהתקשורת המסורתית - כמובן הטלוויזיה בראש בראשונה - מאוד מציגה את האירוע הזה (האולימפיאדה) כמשהו מאחד - הרי שבטוויטר, שזו הפלטפורמה שחקרנו, הוצפו כל השסעים, גם בקשר לאולימפיאדה, והתגובות של האנשים שמצייצים שם ממש לא מאחדות.
"אבל בכל זאת, תמיד האירוע הזה הוא הזדמנות לגיטימית לטפוח על החזה - והטלוויזיה הופכת אותנו מאוהדים של הספורט, של נבחרת ישראל, לאזרחים שאוהדים את המדינה שלהם - אז בוודאי שבתקופה הנוכחית זה מאוד חזק, מאוד דומיננטי".
את חושבת שיגיע היום בו נחזור לצפייה של 6 באוקטובר?
"אם היית שואלת אותי לפני כמה חודשים הייתי מהססת, אבל אני רואה שבכל כך הרבה מובנים אנחנו כן חוזרים לשגרה. למרות שאנחנו עדיין במלחמה והחטופים עדיין בעזה, והחיילים שלנו הולכים ונשחקים - מבחינת הטלוויזיה אנחנו די חיזלשנו. חוץ מזה שבאמת יש יותר חדשות מהרגיל - אבל ממילא תמיד היינו מדינה של חדשות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו