החיים הם תקופה קשה - פרק הבכורה: סדרות קומיות, ברובן המוחלט, בנויות על בסיס של אותה תבנית נדושה. מקבצים יחד כמה דמויות סטריאוטיפיות, קצת חריגות ומוגזמות, שמתמודדות עם קונפליקט כלשהו המייצר מצבים קומיים, אי־הבנות ותקלות. הפתרון בדרך כלל מושג עד תום הפרק, עלילות משנה יכולות להתחבר, ובערך כל שלושה משפטים נזרק פאנץ' לאוויר.
ככה זה מ"סיינפלד" ועד "רמזור" - אנחנו חיים בעולם של תבניות והגדרות, וגם "החיים הם תקופה קשה", הסדרה החדשה של חנוך דאום, היא קומדיה מהסוג המאוד מקובע ותבניתי. לפחות כלפי חוץ היא מנסה להיות רגילה, ממש כמו כולן.
הסדרה מתארת את משפחתו של דאום - אדם שמעולם לא הוחלט כיצד מגדירים אותו. עיתונאי? דעתן? אושיית רשת? סטנדאפיסט? סלב? מקורב לצלחת? אולי מתנחל? בפרק הבכורה ששודר אמש בקשת 12, דאום השתדל להפוך לגבר־גבר, ממש כמו בהגדרות, ולשם כך הצטרף לכיתת הכוננות של יישוב מגוריו בגוש עציון. כמו בקומדיה, היה צפוי שייכשל. הוא לבש חלוק אמבטיה ורוד, לא ידע לתקן סתימה, ובזמן שכולם שתו קפה שחור - הוא בכלל העדיף נס על חלב.
בפרקים הבאים ינסה דאום לשלב בין שמירת שבת לצפייה בטלוויזיה ונסיעות הכרחיות במכונית, וגם יתמודד עם סתירות בין שמרנות וכללי דת נוקשים אל מול יצר הרע, העצמה נשית או היגיון בריא. בגלל כל אלה, נדמה כאילו בעצם דאום ומשפחתו הטלוויזיונית באו לייצג את האאוטסיידרים הנורמליים, בעוד שכל האנשים הסאחים והנורמטיביים סביבם הם החריגים בעיני המספר.
הסדרה של דאום, יותר משהיא צוחקת עליו, למעשה מגחכת על הבנאליות של החברה אשר מתעקשת לחלק את בני האדם לשמאל או ימין, דתיים או חילוניים, שחורים או לבנים, שמרנים או פרוגרסיביים, טובים או רעים. הכל בחיים מוכרח להיות מוגדר ותבניתי להחריד. זאת הסיבה שבגינה חנוך דאום לא היה (ולא יהיה) קונצנזוס.
אבל אולי דרך הסדרה נצליח סוף־סוף להבין את חנוך דאום - ההוא שנחשב חריג על המסך רק מכיוון שלא הצליחו לקטלג אותו לקבוצה כלשהי. הוא ימין? הוא שמאל? הוא דתי? הוא חילוני? הוא משלנו או משלהם? איך נדע אם עלינו לשנוא או לאהוב את חנוך דאום מבלי להבין מי הוא? אולי הודות ל"החיים הם תקופה קשה" יותר ישראלים יבינו שהגדרות, תבניות וקופסאות הן שיטה גרועה להסתכל על אנשים אחרים ועל העולם בכלל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו