השנה היא 1994. אתם יושבים על ספה ישנה, כזו עם דוגמת פרחים שכולה שיק של שנות התשעים. בטלוויזיה מוצגים שישה זרים בדירה קטנטנה במנהטן, לוגמים קפה, מספרים בדיחות וגורמים לכם לצחוק בקול רם. ברוכים הבאים ל"חברים", הסיטקום שיכבוש את העולם וישנה את פני הקומדיה.
שלא כמו ב"מועדון קרב" בו הכלל הוא שלא מדברים על מה שקורה במועדון, על "חברים" מדברים כל הזמן. גם היום, שלושה עשורים אחרי שעלתה, היא אחת הסדרות המדוברות והמוזכרות ביותר בתרבות הפופולרית.
"חברים" הציגה לנו שישה צעירים יפים ומבולבלים בשנות העשרים לחייהם, המנווטים את חייהם בניו יורק: רייצ'ל, חובבת האופנה המפונקת, רוס, פליאונטולוג ומתגרש סדרתי, אחותו מוניקה, שפית תחרותית עם OCD שלא אובחן מעולם, צ'נדלר הסרקסטי שמקום העבודה שלו נותר בגדר תעלומה, ג'ואי, השחקן הכושל שאהב אוכל אבל שנא לחלוק אותו ופיבי, המוזיקאית ההיפית שסיפור החיים שלה היה יכול להעביר אותה אודישן לריאליטי בישול.
משפחה כן בוחרים
אחת הדרכים המשמעותיות ביותר שבהן "חברים" שינתה את תרבות הסיטקומים, הייתה על ידי התמקדות בקבוצת חברים ולא במשפחה. לפניה, רוב הסיטקומים סבבו סביב דינמיקות משפחתיות, עם תוכניות כמו "משפחת קוסבי" ו"צער גידול בנות". "חברים" העבירה את המיקוד למשפחה נבחרת, קבוצה שהפכה למערכת תמיכה ומרכז החיים של מי שלקחו בה חלק. הקונספט הזה הדהד בקרב הקהל, במיוחד אצל הצופים הצעירים שהתרחקו ממבנים משפחתיים מסורתיים ומצאו את השבטים שלהם מחוץ למשפחתם הביולוגית והגרעינית.
ההצלחה של הסדרה נבעה מהיכולת שלה לשלב הומור עם רגש. בטח, צחקנו מהאובססיה של רוס עם ההפסקה ומבעיות המחויבות של צ'נדלר, אבל גם הזדהינו עמוקות עם הדמויות הללו. בכינו כשרוס ורייצ'ל נפרדו, הרענו כשמוניקה וצ'נדלר התחתנו והתרגשנו עד דמעות כשהם עזבו את הדירה האייקונית. העומק הרגשי הזה הוסיף שכבות לסדרה והפך אותה ליותר מסתם קומדיה.
"חברים" הייתה פורצת דרך גם באופן בו סיפרה את הסיפור: היא עשתה שימוש בקווי עלילה מתמשכים שנפרשו לאורך מספר פרקים ואפשרו פיתוח דמויות מורכב יותר, ועלילות מסובכות יותר. גישה זו הייתה סטייה מהפורמט האפיזודי הסיטקומי המסורתי, בו כל פרק עמד בפני עצמו. על ידי שילוב קווי עלילה מתמשכים לאורך הסדרה, "חברים" שמרה על הצופים מושקעים בדמויות וסללה את הדרך עבור סיטקומים עתידיים, שאימצו גישה דומה.
סיטקומים לרוב פועלים על בסיס תבנית קבועה של בדיחות, פאנצ'ים ואולי קצת צחוק מוקלט, אבל הסדרה עשתה משהו רדיקלי: היא הכניסה לחיינו שש דמויות ראשיות שלא רק התחברו, הן התפוצצו. הכימיה בין חברי הקאסט הייתה כל כך טובה והרגישה כל כך טבעית, עד שהפכה את "חברים" ליותר מסתם עוד סדרה מצחיקה. היא הפכה להתמכרות, שלא לומר קאלט עבור המעריצים. אנשים לא רק צפו, הם הרגישו כאילו הם החבר השביעי: הנפש התאומה הנוירוטית של מוניקה, הדייט של ג'ואי או זה שרוס היה תופס במסיבה כדי להסביר לו על דינוזאורים.
בואו נדבר רגע על "סנטרל פארק". פתאום לשבת בבית קפה במשך שעות בזמן שאתם אמורים בכלל להיות בעבודה, ללגום מכוסות ענקיות ולהתעסק רוב הזמן בשטויות נראה כמו דבר מקובל לחלוטין. כיום, סיטקומים מודרניים כמו "הבחורה החדשה" ו"ברוקלין 99" אימצו את הנוסחה הזו - שימוש בבתי קפה, ברים וחללים משותפים כדי ליצור את תחושת המשפחה הלא ביולוגית ש"חברים" פיתחה.
ממשיכות הדרך
בעידן הזהב של סיטקומים עם צחוקים מוקלטים, "חברים" העזה לאזן בין צחוק לעומק. היא הראתה לנו שסיטקומים יכולים גם לגעת בנושאים רגישים יותר כמו בעיות פוריות, כישלונות בקריירה ותחושה של תקיעות בחיים בלי לאבד את ההומור. בכך, היא סללה את הדרך לתוכניות כמו "סקראבס" ו"מחלקת גנים ונוף" שם הקומדיה לא הייתה רק על הפאנצ'ים אלא על האנשים שמאחוריהם.
"איך פגשתי את אמא" היא דוגמה לסדרה שחייבת חוב משמעותי ל"חברים". היא לקחה את הקונספט של קבוצת חברים קרובה והוסיפה טוויסט נרטיבי ייחודי: כל הסדרה ממוסגרת כסיפור שמספר הגיבור, טד, לילדיו. הנרטיב הזה אפשר יצירת סיפור יצירתי וטוויסטים בעלילה, בדומה לקווי העלילה מרובי הפרקים ב"חברים". הדמויות ב"איך פגשתי את אמא" גם הדהדו את אבות הטיפוס של "חברים": טד כרומנטיקן חסר תקווה (רוס), רובין כאישה המונעת על ידי קריירה (רייצ'ל), מרשל ולילי כזוג היציב (מוניקה וצ'נדלר), וברני כרודף הנשים (ג'ואי).
ואז יש את "המפץ הגדול", סדרה שלקחה את הקונספט של קבוצת חברים והוסיפה לו טוויסט גיקי. הדמויות היו מדענים ומהנדסים חברתיים מגושמים, אבל החברויות שלהם היו עמוקות ומשמעותיות כמו אלה ב"חברים". ההצלחה של התוכנית הראתה שהפורמט שהתבסס ב"חברים" יכול להיות מותאם להגדרות וסוגי דמויות שונים, מה שמוכיח את הרבגוניות והמשיכה המתמשכת שלה.
"חברים" גם השאירה חותם מתמשך על תרבות הפופ. הביטויים הבלתי נשכחים מהסדרה - "How you Doin", "Pivot", "Unagi", ובראש ובראשונה "We Were On a Break", התספורת האייקונית של רייצ'ל והרגעים הבלתי נשכחים כמו תקרית מכנסי העור, אגלי נייקד גאי ורג'ינה פלנג'י, הפכו לחלק מהתודעה הקולקטיבית שלנו. אפילו היום, התוכנית ממשיכה למשוך מעריצים חדשים דרך פלטפורמות סטרימינג, מה שמוכיח שהמשיכה שלה חוצה דורות ותמשיך ללוות אותנו עוד שנים רבות.
כל העונות של "חברים" זמינות לצפייה בערוץ פופ אפ מיוחד ב-yes לרגל חגיגות 30 שנה לעלייתה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו