גמר "רוקדים עם כוכבים", קשת 12
זו התקופה הזו בשנה שבה צ'ה־צ'ה, פסדובלה, רומבה וסמבה נשמעים מסביב. מגישת טלוויזיה, אלופה אולימפית, כוכבי רשת, שחקנים ועוד סלבס שהתלהקו לאחת התוכניות המצליחות על המסך השתתפו בקרנבל ססגוני וניסו להסתובב באלגנטיות כל הדרך אל הגמר. אך בעיקר נזכור את העונה הנוכחית של "רוקדים עם כוכבים" ככזו שהבליטה את הדיסוננס הלא הגיוני שבו אנו חיים כבר כמעט 11 חודשים, כשבכל שבוע "רוקדימים" הקפידו להציג אבק כוכבים מנצנץ, ומדי פעם בחרו גם למהול אותו באבק השריפה שמתפזר אי־שם בחוץ.
מצד אחד, ריקודים שהוקדשו לחטופים, נאומים מרגשים (באמת) על כך שהשמחה לא יכולה להיות שלמה, ענידת סיכות צהובות וסצנות בכי למכביר ליוו את הפרקים. גם השופטת החדשה לאה ינאי התמקמה מאחורי השולחן אחרי תקופה אישית קשה, עת אחותה, מורן סטלה ינאי, היתה בשבי חמאס - ושוחררה בעסקה בסוף נובמבר.
מצד שני, שאלת השאלות - האם דור הררי רווק ומדוע - נשאלה כמעט כמו מספר הפעמים שבהן דוד דביר לא היה מרוצה מכפות הרגליים הרפויות של המתמודדים, הצלחה יתרה לא לפספס שום הזדמנות לתת לשני האקסים מאיה קיי וטל מורד לרקוד ראש בראש - וכמובן לשאול איך הם מרגישים עם זה, ועוד שלל סיפורים אישיים מביכים, מצחיקים ומרגשים על הכוכבים שלנו שליוו את העונה הזו.
משבוע לשבוע "רוקדים עם כוכבים" הזכירה לנו למה הם כל כך מצליחים. תוכנית ריאליטי שבמרכזה אמנות היא דבר חריג בנוף הטלוויזיוני. גם אם היא פחות אכזרית מ"האח הגדול", ואולי לא אקסטרימית כמו "המירוץ למיליון", התהליך המפרך שבו המתמודדים השקיעו את כל־כולם כדי לעלות על הרחבה ולהרשים בצעדי הריקוד החדשים שהתאמנו עליהם לילות כימים עושה את שלו.
ההצגה חייבת להימשך, ויחד איתה גם החיים עצמם. "עד כמה שתוכנית יכולה לשקף את מה שקורה במדינה כרגע - אני חושבת שהצלחנו לעשות את זה לא רע", אמרה אתמול אנה ארונוב בראיון למדור זה. אמרה וצדקה. בישראל של 2024 הכל מטורלל. יש מציאות שבה נהרגים חיילים, יש מציאות שבה חטופים נרצחים במנהרות, יש מציאות שבה יוצאים לאכול במסעדות ולרקוד במסיבות ולטוס מסביב לעולם ולעשות שופינג ולצאת לדייטים וללכת למכון - ויש את זו שבה מנסים איכשהו למצוא את נקודות ההשקה המאוד־מאוד (מאוד) מועטות שבין כל אלה.
במשך כל העונה, וכך גם אמש בתוכנית הגמר, "רוקדים עם כוכבים" ביקשה לרקוד על כל החתונות (או הרחבות). בחירה מובנת מאליה בתקופה שכזו. האם היה אפשר לקיים אותה אחרת? כנראה לא ממש. בכל זאת, בידור הוא מצרך חיוני כעת.
"לא האמנתי שנעמוד כאן בסוף העונה כשכמעט שום דבר לא השתנה. החטופים שלנו בשבי חמאס, הצפון בוער, כוחות המילואים מגויסים וקשה לראות את הסוף. אנחנו עוברים את התקופה הכי קשה שהיתה כאן מקום המדינה. ניסינו להיות מקום מפלט, מרחב לחלום בו. מקווים שהקלנו ולו לרגע את הכאב והמתח", אמרה אמש לוסי איוב. לא נשאר אלא לאחל לכולנו ימים שפויים וטובים יותר, וברוח התקופה וגמר התוכנית נאמר We will dance again.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו