ערבי מוסלמי, ערבי נוצרי וצחי הלוי עושים על האש ביפו. בעולם קצת יותר טוב היה מדובר בבדיחה, אבל בישראל 2024 זה תרחיש כמעט בלתי הגיוני שבכל זאת קרה בשבוע שעבר, וגרם להלוי להבין כמה דברים על הסיטואציה המורכבת שהוא חי בה.
"באיזשהו שלב נוצר ויכוח בין הערבי המוסלמי לערבי הנוצרי", הוא מספר, "והיה רגע שאמרתי לעצמי 'וואלה, הלוואי שכל אזרח ישראלי היה זבוב על הקיר כאן, כדי לראות שבחברה הערבית יש מגוון דעות. זה מאוד קל למי שרוצה לשלוט ולהשתית פחד בקרב החברה הישראלית, להכניס את כולם למגירה אחת בלי להבין שהכל מורכב, כמו בחברה היהודית החילונית או בציונות הדתית. לצערי, תמיד יהיו האנשים הרעים, הקיצוניים והפנאטיים שירצו לשמר אותנו במצב של מלחמה ומעודדים בורות, שנאה ופחד".
בלי להתכוון לכך הלוי חי את הסיטואציה הישראלית־ערבית בכל הווייתו. הוא נשוי לאשת התקשורת הערבייה־ישראלית לוסי אהריש, וגם העבודה לא מספקת לו אסקפיזם, לאור בחירותיו המקצועיות והנטייה שלו להתלהק לתפקידים בעלי אופי ביטחוניסטי דוגמת "בית לחם", "פאודה", "המוסד" או "בני ערובה".
פרויקט נוסף שבו הוא משתתף יעלה למסך ביום שבת בכאן 11 - "שבויים", סדרת הדוקו החדשה שיצרו דוקי דרור ואיתי לנדסברג. במסגרתה ייקחו אותנו יוצריה והלוי (שמלווה את הפרויקט לכל אורכו בקריינות) במשך שישה פרקים למסע בין אירועי חטיפות החיילים והאזרחים שעמדו בראש סדר היום של ישראל במהלך שנות קיומה.
זהו מבט מרתק היסטורית, ביטחונית וסוציולוגית, אשר מציג את הדרך שבה ההנהגה והחברה הישראלית התמודדו עם השאלות שנושא החטיפות העלה אודות מוסר, אחריות וערבות הדדית, והאופן שבו דילמה מפרקת חברה מבפנים.
במשך חמישה עשורים מדינת ישראל התמודדה עם חטיפות של ישראלים - חיילים ואזרחים - ע"י ארגוני טרור. האם היא עשתה הכל כדי לשחרר את חטופיה ושבוייה? #שבויים סדרת דוקו בת שישה פרקים על מאחורי הקלעים של עסקאות החטופים בישראל לדורותיה pic.twitter.com/QBLwnfSMk0
— כאן (@kann) August 26, 2024
"כשהגיעה ההצעה להשתתף בסדרה, היא עניינה אותי קודם כל כי זו פעם ראשונה בכלל שאני עושה קריינות לדוקומנטרי", מסביר הלוי. "כשצפיתי בפרקים בתקופה שבה אנחנו חיים את נושא החטופים שעדיין נמצאים בשבי, אני זוכר כמה זה היכה בי בעוצמה. היו רגעים שתהיתי אם אנחנו מדברים על 2024 או 1980 או 1990, הכל די מתערבב. במקביל לקריינות, בזמן הזה גם יצא לי להנחות את עצרת החטופים, הייתי במפגשים עם משפחות, ואלה חוויות מאוד עוצמתיות".
זה לא פשוט שהעבודה שלך לא מספקת אף מפלט מהמציאות.
"לא הייתי רוצה לברוח. מאז 7 באוקטובר נושא החטופים, מבחינתי לפחות, אמור לעמוד במרכז השיח. אני לא רואה איך כל אזרח במדינה יכול להתנהל פה מבלי לחשוב שזה יכול להיות הילד שלו, הורה שלו או הוא עצמו. אני מאוד מקווה שזה נמצא בראש סדר העדיפויות בקרב כל מי שמקבל החלטות ועליו האחריות להביא תוצאות".
לדעתך זה המקרה?
"הייתי כמה חודשים במילואים ברצועה עם חיילים צעירים ובוגרים, ובאמת שזה בראש מעייניהם. לכל אחד יש רצון וחלום להצליח לשחרר מישהו מהחטופים. ברמת השטח זה קורה, ברמה המדינית - אני מטיל ספק".
מצפייה ולקיחת חלק בסדרה, היית אומר שהיחס לנושא החטופים השתנה באופן דרסטי בהשוואה לעבר?
"מצפייה בסדרה רואים שתמיד משלמים מחירים, בסוף אין עסקה 'טובה'. זה תמיד יצר ויכוחים פנימיים בחברה. אבל לפחות ממה שאני ראיתי, ותקרא לי נאיבי, ההנהגה של פעם, ראשי המדינה, הציבו את השבת השבויים כערך עליון, לפחות לתחושתי. זאת אומרת - המדינה לא משאירה אף אחד מאחור. אלה חיי אדם ואין מה לעשות, צריך לשלם מחירים פוליטיים. שוב - אין הסכם טוב, אין דיל טוב, אנחנו באים אליו מנקודה בעייתית. אבל אם אנחנו באמת עדיין חברה שמקדשת חיי אדם, ומבחינתנו זו העוצמה והחוזקה שלנו, אז צריך לעשות הכל כדי להחזיר את החטופים. לפני כן נחטפו חיילים, עכשיו מדובר באזרחים שממש נשלפו מהמיטות שלהם. אם אנחנו לא באמת עושים הכל כדי לשחרר אותם, מה מבדיל אותנו מיתר המדינות באזור?".
אתה חולק חיים עם אישה מוסלמית. עד כמה נושא המלחמה חלחל לקשר ולבית?
"אין לנו פה ויכוחים של מוסלמית מול יהודי. בסוף אנחנו שני אנשים שבאים עם ערכים וחינוך שקיבלנו מהבית - קודם כל קבלת האדם באשר הוא. אנחנו די חולקים דעה ומצליחים לראות בסוף בני אדם. ב־7 באוקטובר ובמשך כמה חודשים גם אותנו לא עניין מה קורה בצד השני. אני חייב להגיד גם שבמשך ארבעת החודשים שלי במילואים כל אדם שפגשתי תמיד פרגן ללוסי. יצא לי להגיע להקרנה של אחד הסרטים שלי בפדואל, בשומרון, ואנשים שם רצו שאבוא עם לוסי. אז בינינו אין ויכוחים, אבל יש שיח ואנחנו מאוד חוששים ודואגים לגורל הבית, לחברה, לעתיד של הילד - לאיזו חברה ולאיזו מציאות אנחנו מגדלים אותו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו