אוכל כמעט תמיד יותר טעים בתמונות מאשר בתוך הפה. לכולנו יצא לא פעם להזמין מנה מסוימת במסעדה רק כי ראינו תמונה שלה או כי התיאור שהוסיפו בתפריט גירה אותנו. אותו דבר קורה עם "בואו לאכול איתי".
הצצה ראשונה לעונה השמינית של "בואו לאכול איתי" // באדיבות כאן 11
תוכנית הדוקו־ריאליטי הוותיקה מתהדרת בפתיח של 20 שניות שמצליח באמצעות צילומי תקריב מעושנים ועריכת סלואו־מושן חושנית לבנות תחושה שיהיה טעים. מלפפון נחתך ונזרק לסיר מבעבע, גבינה נבלעת בין שפתיים, צלחות גדושות בצלעות עסיסיות או שרימפס על מצע עלים, כוסות יין נצמדות - לחיים, ואז הפרק מתחיל.
כצפוי, יש פער תהומי בין ההבטחה לבין המנה שיוצאת מהמטבח. ב"בואו לאכול איתי", שפתחה אמש את עונתה השמינית בכאן 11, האוכל תמיד היווה את נקודת החולשה. נדיר יהיה למצוא שם בשלן שהמנות שהגיש לאורחיו באמת עשו חשק ותיאבון. להפך, ברוב הפרקים ששודרו הסעודה המצולמת נראית כמו מתכון להקאה. בעצם, הצורך לדעת לבשל לא רלוונטי עבור המשתתפים שמלוהקים למה שמוגדר "תוכנית בישול".
כי ב"בואו" אנשים מכינים ארוחות מקופסאות שימורים, משחזרים מנות שהם מכינים ביומיום לילדיהם, מהמרים על מתכונים שלא ניסו מעולם, ועוד ועוד. בפרק פתיחת העונה, למשל, חומר הגלם הכי שימושי אצל המארחת היה קטשופ. היא השפריצה בקבוק קטשופ שלם לתוך בולונז, ושפכה כמויות של קטשופ לבלילה של השניצלים.
לסיום, חיממה וופל בלגי, פיזרה עליו גרעיני פופקורן וסוכריות קופצות - והגישה. בפרק השני מישהי אחרת מתגאה בעוגת פתי־בר (המתכון ע"ש שרה נתניהו).
אז למרות הפתיח המגרה וההזמנה "לאכול איתי", מעונה לעונה זה יותר ברור: האוכל בתוכנית הזאת בכלל לא חשוב. מעונה לעונה נדמה כי הדמויות של "בואו" הופכות להזויות יותר ויותר, וככל שכך - גם ההבנה שלהן בבישול מצטמצמת.
אם השבוע קיבלנו את ארוחת הקטשופ לצד דמות של בלונדינית המשוכנעת כי רב גדול שוכן בגופה, כנראה בעוד כמה עונות כבר נקבל דמויות שיזמינו ארוחה בוולט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו