פתחתי מילון כדי לוודא, כי התבלבלתי לרגע, אבל מתברר שזכרתי נכון: משמעות המילה "אקספרס" היא מהיר, באופן ישיר, ללא עצירות ועיכובים. ולמה התבלבלתי? כי בתום שלושה חודשים וחצי, ואחרי תחושה כי לא תסתיים לעולם - אמש שודר ברשת 13 הגמר של "פקין אקספרס", תוכנית ריאליטי כל כך איטית שזו פדיחה לכנות אותה בשם אקספרס.
בפרק הגמר התחרו שלושה זוגות באתגרים מחשבתיים ובניווט ברחובות בנגקוק הפקוקים. הפיינליסטים צפו במופע ליידי בויז והתבקשו להתמקד בפרטים הקטנים, סחבו דרקון מפותל, השקיפו על גורדי שחקים כדי לאתר בני משפחה, ובסוף היו צריכים להבין שעליהם לשבור פסלי דרקון כדי להיחשף למיקום נקודת הסיום.
34 פרקים בעונה זה יותר מדי עבור ריאליטי מהז'אנר הזה. עקב אורכה המוגזם נאלצה "פקין" להשתמש בטריקים הפקתיים כדי לשמר מתמודדים מועדפים (מישהו אמר עילי ומיטב?) והקפידה על עריכה איטית ונמרחת, טוויסטים חלולים וניפוח דרמות. לא סתם היא סבלה מצניחה דרסטית במספר הצופים.
מי ששרד עשרות פרקים של חיפוש טרמפים, משימות חסרות תועלת וריבים סתמיים בין מתחרים, קיבל תוכנית סבירה על ישראלים בחו"ל שעושים הלם תרבות לאסיאתים. ברגעים המועטים שהיתה "אקספרס" - זה עבד ובגדול, בשאר הזמן היא היתה לא יותר מחיקוי זול ודהוי של "המירוץ למיליון".
"רם וטל הם המנצחים הגדולים של העונה הראשונה", זעק המנחה עוז זהבי כששני הגברים החסונים קרסו לרגליו בבכי. הם גרפו מיליון שקלים, הוכתרו לזוכי עונת הבכורה של התוכנית, ויזכו לכבוד בחוגים מסוימים. כעת, לאור הדשדוש האיטי והמפרך שעברה התוכנית בדרך לשם, ייתכן שהם יהיו הזוכים היחידים - כי לכו תדעו אם אי פעם תהיה לתחרות הזאת עונה שנייה.