המפורסמים ב"מחוברים" יודעים בדיוק מה לספק לקהל - וזה מתפרש כניתוק ממוסחר ומהונדס

להסתכל על 7 באוקטובר דרך העיניים של צלם העיתונות זיו קורן, זה בדיוק האלמנט שהופך את פרק המלחמה המיוחד של "מחוברים" לחוויה יוצאת דופן. דרמה שרק המציאות יכולה לתסרט ולביים, ואי אפשר לקבל כמוה בסדרה אחרת.

מייד עם פרוץ הקטסטרופה נסע קורן דרומה כי "אין ברירה", שוטט בין גופות פזורות ברחובות שדרות, נקלע למארב מחבלים בכביש המהיר ותפס מחסה מאחורי מכונית. כל כדור עלול היה לפלח את טנק הדלק ששכב תחתיו. למזלו, צצה לפתע בזירה קבוצת חיילים. הם הסתדרו בשוליים מאחורי בטונדת הפרדה והסתערו בדילוגים אל מקור הירי. קורן, כבעל ניסיון, הצליח למרות סכנת החיים לתעד את האירוע תוך שהוא מתחמק מכדורים, משתלט על שתי מצלמות ומפנה אותן לכיוון ההתרחשויות עם מינימום של זוויות סלפי.

הצלם המפורסם הוא יוצא הדופן מבין חמשת הסלבריטאים שמופיעים ב"מחוברים - פרק מלחמה" (זמין ב־VOD וישודר מחר ב־HOT3). קורן הוא היחיד שתיעד את הטרגדיה בהתרחשותה, והיחיד שהסיט את העדשה הצידה והחוצה. הפרט הזה מהותי מכיוון שכידוע הפורמט של "מחוברים" מבוסס על "אני ואני ואני ואני". אולם בימי מלחמה הסגנון האהוב חורק נוכח אווירת ה"ביחד ננצח" הכללית.

לכן, כשיעל פוליאקוב וליהי טולדנו מתעסקות רק בעצמן הן לא מספקות ערך מוסף לפרק. בטח לעומת גיא זו-ארץ שנשאב לטרגדיה המשפחתית שלו (בן אחותו נרצח בנובה) והלך ללוות את אמא שלו בקופת חולים, או מעיין אדם שחשפה הריון בצל ההתמודדות עם אובדן אחותה הקטנה. כמו בסרט טורקי, טרגדיה רודפת טרגדיה וכולם בוכים.

אנשים רגילים יכולים היום לתעד את חייהם ולעשות מחוברים באמצעות סטוריז באינסטגרם. מפורסמים הולכים לעשות אותו דבר בטלוויזיה, אבל ההבדל עצום. בטלוויזיה יש במאי, עורכים וישיבות קריאייטיב שבהן מפצחים כיצד למקסם את הדרמה ובאלו זוויות צילום להשתמש. ככה היה תמיד, רק שעכשיו זו גרסת סרט מלחמה.

המפורסמים של "מחוברים" מבינים מה נדרש מהם לספק. כולם מנוסים מול מצלמות, יודעים מה לתעד, איך לבכות ומתי לשחרר רגשות - והם מאוד מרוכזים בעצמם. אם בעבר העיסוק העצמי המוגזם הדהד פאתטיות וניתוק, הרי שכרגע עיסוק אובססיבי כזה ב"אני ואנוכי" מתפרש כלא חשוב, וגם ממוסחר ומהונדס מדי. 

לקראת סיום שולבה בפרק סצנה אחת, שנועדה לעורר דמעות וסערות בנפש הצופה. היא נבנה כשיא הפרק והתרחשה על תלולית עפר בבית עלמין. רואים בה את מעיין אדם מניחה בדיקת הריון על קברה הטרי של אחותה, מתייפחת, ומספרת למצלמה כי גילתה על ההתעברות רק בתום השבעה. הכל בזווית הצילום הנכונה ובמונולוג דרמטי מבויים ומלא בכי.

למעיין אדם מותר לעשות מה שהיא רוצה עם השכול הפרטי שלה, אפילו שימוש מופרז למטרות טלוויזיוניות. אבל אין ספק ש"מחוברים" היתה צריכה הרבה יותר זיו קורן וקצת פחות "אני ואני ואני" בפרק המלחמה שלה.