הווידוי המצמרר של גיא זו־ארץ: "היד רעדה כשהתחלתי לצלם"

מחר בערב בשעה 22:00 יעלה ב־HOT3  פרק מיוחד מתוך העונה ה־11 של "מחוברים", הדוקו ריאליטי שכמו כל דבר במדינה שלנו, השתנה דרמטית מאז 7 באוקטובר.

"מחוברים - פרק מלחמה" - פרק מיוחד על מלחמת "חרבות ברזל"(שזמין ב־HOT VOD  וב־Next TV) יעניק הצצה לאותה שבת ארורה ולמה שעבר על משתתפי התוכנית שתשודר בהמשך.

האימה, השכול, התופת והעצב נוכחים היטב בפרק, שחלק מגיבוריו גם חוו לצד הטראומה הקולקטיבית של כולנו, אובדן אישי וכואב שאותו הציגו בפני המצלמה: גיא זו־ארץ איבד את האחיין שלו, עילי ברעם, שנרצח בפסטיבל נובה.

"ההצעה להשתתף ב'מחוברים' נמצאת על הפרק כבר כמה שנים, ותמיד יעלי ואני, כזוג, הרגשנו פחות בשלים, וכך גם אני, בפני עצמי. אבל לאחרונה נזכרתי שכל חיי הייתי עם מצלמה ביד", מספר זו-ארץ, "כילד גדלתי עם אבא שצילם את כל המשפחה כל הזמן במצלמת פילם 8 מ"מ. בשנים מאוחרות יותר עסקתי גם בתיעוד דוקומנטרי.

"פיגוע בלב המשפחה"

"השריר הזה היה קיים אצלי הרבה, ואני חושב שהסכמתי להשתתף ב'מחוברים' ברגע שנזכרתי בזה. אמרתי לעצמי, אני יודע שאני מאוד אוהב את זה, זה מאוד טבעי לי. נוסף על כך, אני רגיל הרבה שנים להוביל תוכניות גדולות, ממלכתיות, לשרת את הפורמטים הגדולים, לתווך אותם לצופים - ופתאום זה עבורי, לשים את עצמי במרכז, לספר את הסיפור שלי".

אני מניחה שכשיצאת לדרך לא חלמת שתפרוץ מלחמה ותעבור טרגדיה כל כך קשה.

"והיד באמת רעדה בהתחלה. עבורנו זו היתה רעידת אדמה, פיגוע בלב המשפחה. עילי, הבן של אחותי, היה אור גדול של כולם, גידלתי אותו מגיל קטן, הייתי מחליף לו חיתולים, לימדתי אותו. בשנה האחרונה הוא ליווה אותי בפרויקט המכירה הפומבית ונסע איתי לכל מקום, הוא היה כמו ילד שלי שגידלתי אותו וגדלנו יחד.

 "זה אובדן שאנחנו עדיין מנסים להבין איך להמשיך לחיות לצידו, והיד רעדה כשהתחלתי לצלם ולשתף את המקום הפגוע והכואב הזה, את הבור השחור, גם אצלי וגם אצל שאר בני המשפחה. אבל אני חושב שהמצלמה דווקא נתנה לי כגיא מקום להוציא, לשחרר, לדברר את הרגשות".

נשמע כמו אקט תרפויטי.

"נכון, יש בזה משהו תרפויטי, זה תהליך מאוד אינטימי, אתה מדבר עם המצלמה ומכניס אותה לקודש הקודשים, למשפחה ולבית, ואתה חייב להיות אותנטי. יש משהו בדבר הזה שמאוד מקלף ומשחרר".

היו דברים שידעת שלשם לא תכניס את המצלמה?

"לא היתה לי החלטה מראש מה אצלם, יש לנו ילדים ואני מאוד רגיש איתם, אבל הם שם, כי הם חלק מהחיים שלי ושל יעלי, המסע שלנו".
איך הרגשת אחרי שצפית בפרק?

"זה טלטל אותי, כמו מסמך דוקומנטרי חזק ועוצמתי על חמישה אנשים שונים מאוד שכל אחד מהמקום שלו הושפע ב־7 באוקטובר, יום שחרך את האדמה והנשמה של כל אחד מאיתנו".