מבחינה טלוויזיונית, 67 ימים של מלחמה היו צריכים לעשות לערוץ 13 רק טוב, אם אפשר לדבר על טוב בימים האלו: מערכת חדשות רחבה מותאמת לשידורים מתגלגלים, צוותי שידור בכל הארץ, יתרון של שני כתבים ביטחוניים מוכרים כאלון בן דוד ואור הלר, הכתב האולטימטיבי מהעוטף אלמוג בוקר - אז איך זה מסתכם בדשדוש עקבי ברייטינג ובעזיבה או בפרידה מעוד מנכ"ל?
זה מדהים: לחברת החדשות של רשת, שמובילה את רוב משדרי הערוץ, אין את היכולת לעלות מעל לנתון החד־ספרתי הממוצע אפילו כשהציבור הישראלי משווע לחדשות. וכשערוץ טלוויזיה גדול מחליף בכמה שנים יותר מנכ"לים ממנחים של תוכניות בוקר - אתה יודע שהבעיה היא לא ברכבת המנהלים, אלא בבעיות המוצר: זהות והזדהות. לחדשות 13 יש זהות בעייתית שפוגעת בהזדהות ובנתוני הצפייה.
בעלי הערוץ, ציוני נלהב לפי פרסומים, כנראה היה צריך מלחמה כדי להבין שהלקוחות שלו, הצופים הישראלים, רוצים מוצר כחול־לבן אמיתי, ולא רק דגל קטן שמתנוסס מעל לספרה 13.
המנכ"ל היוצא יורם אלטמן חתום על המהלך, שפגע אנושות בהזדהות עם הערוץ כמאוזן ופלורליסטי: הפרידה הסמוכה מדי משני המגישים אילה חסון ושרון גל, שגם ייצרו רייטינג נאה ברצועות שלהם, סימנה את הכיוון שאליו רצה הערוץ ללכת: להיות הגרסה הטלוויזיונית של עיתון "הארץ" בהובלת עיתונאים כמו רביב דרוקר, ברוך קרא ואביעד גליקמן.
"את מי צריך לשים על הפוסטר?" היא שאלה שכל מותג שואל כשהוא מלהק פרזנטור. בשאלה הזו לגבי ערוץ 13, עולות פניו של העיתונאי רביב דרוקר. הפרזנטור החזק מוביל עוד מאז מערכת החדשות הנשכנית של ערוץ 10 את קו הדרוקריזם המשתלח, הציני, שמתגאה כי הוא שייך לשמאל הקיצוני. כשהעיתונאי ה"בכיר" צובע את כל הערוץ בצבעי העיתונות שיוצאת ממערכת עיתון השמאל "הארץ", אז גם פלח השוק הופך מוגבל. כשכל המדינה רוצה רק "יחד ננצח", הקו שתואם את עיתון השמאל לא עונה לו על ה"יחד", ובטח לא על ה"ננצח". הערוץ שמתפאר בסקרים גילה אי־הבנה של קהל היעד: אין קהל שמחפש רק עוינות לשלטון בזמן מלחמה ועיסוק בפוליטיקה קטנה של ימים רגילים.
תורמת לכך העובדה שבשידורי הערוץ אין אף ייצוג מכבד לקול מהימין. גם הפרשן המוערך צבי יחזקאלי וד"ר אבישי בן חיים נכנסים בכל שידור למארב שמזכיר לוחמה בשטח בנוי. אין שום ניסיון לאיזון תחת האחדות המתבקשת.
מחדל 7 באוקטובר הטעה עוד יותר את מי שהוביל את התוכנית העסקית של הערוץ, ומישהו שם לחץ עוד על דוושת האובססיה נגד הנהגת המדינה והעומד בראשה. התוצאה יצאה משליטה בהרבה רגעים על המסך ומגישי השידורים הפכו בוטים ומזלזלים, כולל האמירה של כתבת בריאות בשבוע הראשון של המלחמה, שלפיה "דם הנרצחים ב־7 באוקטובר הוא על הידיים של נתניהו ומשפחתו".
אויבים חיים ונושמים
בכאן 11 עלתה העונה השלישית של סדרת הדוקו "אויבים", שמבטיחה עונה רלוונטית עם אויבים חיים ונושמים. אמש עסק הפרק הראשון בשליט איראן, עלי חמינאי, ובכוונותיו להשמיד אותנו על סדרות הדוקו שלנו, ובפרק השני תתמקד הסדרה במנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה. בואו נקווה שלפחות סביב האחרון בואכה איום הטילים המכוונים נגדנו, הפרק יהיה אקטואלי כמה שפחות.
הכותב משמש לעיתים פאנליסט בערוץ 14 ובכאן 11
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו