מוות ואבלות מתמזגים מן הסתם הכי בטבעיות עם בכי וצער. עם זאת, כל מי שיצא לו להשתתף בחייו בשבעה יודע כי בין העלאת זכרו של המנוח לבין עוגיות טחינה וגיז'דורים של הדודה האבלה, מתפתח לאורך הזמן גם הומור שחור, הווי חברתי ומצב רוח כללי שמסייע לצאת מהטראומה בחזרה לשגרה רגילה.
אחרי שבועיים וחצי של הלם ראשוני ותקופת אבל לאומי, הגיע הזמן של חבורת "ארץ נהדרת" להיכנס לחדר ולאותת על חזרה לשגרה. והיא עשתה את זה פחות או יותר כמו שנכנסים לשבעה: בזהירות, ברגישות, בחיוך עקום, ומתוך מטרה מוצהרת לעודד את העם העצוב ולחבק אותו חזק.
איל קיציס שיתף את הצופים בסרטוני רשת ויראליים מימי המלחמה, אח"כ צחקו על ההצהרות שנותן דובר צה"ל דניאל הגרי, שלחו לשטח את הטורטלים כדי שיתרמו קצת למילואימניקים, עשו מערכון על רחל מאופקים, שרו עם שלמה ארצי ושיחזרו את הנאום החלול שנתן רה"מ נתניהו שעתיים קודם לכן. בגרסה של "ארץ" לנאום ביבי הדגש כמובן היה על סירובו של ראש הממשלה לקחת אחריות למחדל.
"כולם לקחו אחריות ורק לראש הממשלה לא נשאר. כמו בשיר 'סבתא בישלה מחדל'. אגב הסבתא שוחררה, אבל הסבא עדיין בעזה ואנחנו עושים את כל המאמצים לחלץ אותי מזה", הכריז ביבי/מריאנו. נו, לפחות שני דברים לא השתנו כלל למרות המלחמה – הגישה של נתניהו למציאות, והיחס הביקורתי של כותבי "ארץ נהדרת" למעשיו ולתחבולותיו.
בגדול, סיפקה אתמול "ארץ" תוכנית בחצי קלאץ' – חצי שעה רציפה ללא קהל באולפן ובלי קולות צחוק ברקע. רוב הפאנצ'ים היו עדינים, רגישים ומצחיקים חלקית. כמו בדיחות קרש בשבעה.
הניגודיות המתבקשת שנוצרה, צורך לייצר אסקפיזם קל לבליעה מול הרצון להוציא סאטירה מלחמתית מצחיקה וחסרת גבולות, גרמה לחוסר יציבות משווע. מצד אחד, מערכון חסר תוחלת והומור על גבורתו של ישראל זיו, ומאידך שחרור קומי מוחלט שהוליד קטע קורע ועוקצני מהרגיל על שונאי ישראל בתקשורת הזרה. כנראה שיעבור עוד הרבה זמן עד שהמציאות תצחיק אותנו שוב.
"ארץ נהדרת", קשת 12
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו