השגרה שלנו חזרה: לא משנה לאן מזפזפים - באולפנים שוב מתווכחים

שגרה זה רע? תלוי מתי. אחרי שבועיים של התמודדות לאומית עם כל שלבי האבלות (הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה), נדמה כי מדינת ישראל מתחילה לחזור לסוג של שגרה. והטלוויזיה, כרגיל, משקפת בדרכה את אותה שיבה לשגרה יומיומית כשברקע פגזי המלחמה עדיין רועמים.

נכון, זו עדיין לא אותה השגרה שהכרנו, אבל זאת שגרה מסוג דומה. תפתחו את אחד מערוצי הברודקאסט ותראו שחזרו לשדר פרסומות והרבה, בשעות הלילה כבר לא פותחים אולפן לייב אלא נותנים שידורים חוזרים של משהו, ובתוכניות של קשת 12 שוב מראיינים בלי סוף טאלנטים של הערוץ.

תשחקו אותה מופתעים, אבל לא משנה לאן מזפזפים - רואים על המסך עוד ועוד שרים, חברי כנסת, עסקנים, לוביסטים ושופרות שמושכים את השיח לכאן או לכאן. באולפנים שוב מתווכחים על ביבי כן או לא, ובחדשות יש יותר ויותר אייטמים שמטרתם העיקרית להשחיר את הדרג הצבאי־ביטחוני או להפיל את האשמה על הממשלה ושותפיה.

וככה מצד אחד, כתבת המשפט של 12, לי נעים, דיווחה באולפן שישי איך צה"ל לא עשה דבר כדי להגן על יישובי הדרום למרות התרעות ממוקדות שקיבל - הדלפה שברור את מי נועדה לשרת; וכמעט במקביל, באותה תוכנית, דו"צ סידרו לשי גל ראיון בלעדי עם טייסי הקרב הראשונים שהוקפצו להציל את יישובי הדרום ועיטרו את הכתבה באינספור סרטונים של חיסולי מחבלים, כדי להראות שצה"ל חזק וצה"ל ינצח. קרב האשמה והאחריות בעיצומו, והוא נמשך גם בוויכוח ריקני ב"פגוש את העיתונות", בין עמית סגל לבן כספית שצעקו זה על זה "ביבי" ו"התנתקות" במשך דקה שלמה אתמול.

זוכרים שזאת היתה השגרה שלנו פעם - החלפת האשמות בלתי נגמרת בין פוליטיקאים לאנשי צבא, דפי מסרים שמתערבבים עם שקרים וטשטוש של המציאות, ויותר מדי רפש ופילוג? כמו פטרייה, נדמה כאילו השגרה ההיא חזרה עכשיו. אז שגרה זה רע או לא?

הסדרה הכי לא מתאימה לצפייה בימים אלה

אלמלא המלחמה הזאת, בטח היינו מדברים עכשיו על שירה האס, שמככבת בסדרת פשע שעלתה בסופ"ש לנטפליקס בשם "הגופה". הסדרה הזו היא כנראה הדבר שהכי לא מתאים לצפות בו כרגע - תעלומה מותחת על ארבעה בלשי משטרה שמגלים את אותה הגופה בהפרשים שונים בזמן על פני 163 שנים.

לא פשוט למצוא את האסקפיזם הנכון בימים אלה. אף שהיא אחלה סדרה, בשמונת פרקי "הגופה" מקבלים הצופים מנה גדושה של גופות, יריות, אזעקות, פיצוצים, הוצאות להורג ועוד אלמנטים טריוויאליים לכאורה בסדרת פשע משטרתית, אבל הכל ביחד עלול לעורר טריגרים בקרב קהל ישראלי.

ויש עוד דוגמאות. למשל, "שבויים בסרט", סדרה קומית סאטירית עם שון פן, שמציגה חיילים אוסטרלים אשר נחטפו ע"י ארגון טרור שמשחרר סרטונים ויראליים מהשבי. הסדרה היתה אמורה לעלות לשידור בארץ (ובחו"ל) יממה אחרי המתקפה של חמאס, אך נדחתה למועד לא ידוע, כי מי ירצה לצפות בה כעת.

בכאן 11 דחו את שידור הסדרה המושקעת שלהם, "המזח", שהיתה אמורה לעלות סמוך מאוד לתחילת המלחמה, ומשחזרת את כניעתו של מוצב צה"לי ביום כיפור ונפילתו בשבי המצרי. לא צריך להסביר למה היינו צריכים לחכות 50 שנה בשביל הסדרה הזאת, ולמה נצטרך להמתין עוד זמן רב כדי לצפות בה. הטלוויזיה של המחר כבר לא תהיה הטלוויזיה שהיתה קודם, ונדמה שהאסקפיזם הישראלי ימשיך לחפש את עצמו עוד תקופה ממושכת.