שיעור לחיים: אלו הם כל המורים בטלוויזיה שנזכור לנצח

יום המורים הבינלאומי מוכר על ידי האו"ם בכל העולם, אולם בישראל הוא מצוין ביום אחר (כ"ג בכסלו). למרות זאת, התפנינו לרגע קט מהחרישה למבחנים על מנת לבחור עבורכם כמה דמויות וסדרות איקוניות טלוויזיוניות ששמו את דמות המורה במרכז. האם גם אתם למדתם מהם משהו והם מלווים אתכם עד היום כפי שהם מלווים גם אותנו? הבה נתחיל לאחר הצלצול (שהוא בשביל המורה ולא בשבילכם).

"תהילה" - תתחילו להזיע

"תהילה". צילום: יח"צ

הם היו צעירים, יפים ומוכשרים, וחלמו לכבוש את עולם השואוביז. הם רצו לחיות לנצח, ללמוד לעוף גבוה, ושאנשים יזכרו את השמות שלהם. אבל לפני הכל, כמו שאמרה בפתיחת כל פרק המורה הקשוחה לריקוד לידיה גרנט (דבי אלן הענקית, שמטילה כיום את מרותה ב"האנטומיה של גריי") - התהילה תעלה לכם, וזה המקום שבו תתחילו לשלם עליה בזיעה.

"תהילה", ששודרה במשך שש עונות בשנות השמונים, התמקדה בבית ספר תובעני ומחוספס לאומנויות הבמה בניו יורק, וסיפרה את סיפורם של התלמידים השאפתניים - לירוי, דוריס, ברונו, קוקו, דני וחבריהם - כל אחד יהלום בלתי מלוטש בתחומו, ושל המורים, שגרמו להם להזיע כדי להגשים את חלומות המשחק, הריקוד, הנגינה והשירה שלהם. הדרמה המוזיקלית זוכת הפרסים הזו הוכיחה את עצמה כסנסציה עולמית, שגם הניבה סיבוב הופעות של הקאסט, אלבומי פסקול מצליחים וקצת מביך להודות בזה - אוסף גלויות ומכתביות נדיר שאיבדנו אי שם באייטיז. המוצא הישר יבוא על שכרו. ולא, לא שכחנו את סרט הרימייק המיותר מ-2009, פשוט בחרנו להתעלם ממנו.

"גלי" - לא רק שירים וריקודים

היוצר ריאן מרפי ידע מה הוא עושה, עוד לפני "אימה אמריקנית". במשך שש עונות ו-121 פרקים, בין 2009 ל-2015, הצטרפנו מדי שבוע לחברי מקהלת תיכון מקינלי שאמנם ידעו לדפוק סולואים משכנעים ולזמר קאברים ללהיטים נצחיים שמצאו את דרכם לאלבומי פסקול, אבל מה שהסדרה הזו באמת עשתה בצורה מופלאה זה לשלב את השואו הנוצץ והקצבי עם הדרמה והעצב, תוך שהיא מקפידה לתת ביטוי לבני נוער מאוכלוסיות, ממגדרים וממצבים סוציו-אקונומיים שונים. שילוב מרתק כזה עוד לא היה.

גם מורים איקוניים לא היו חסרים ב"גלי", החל ממר שו (מת'יו מוריסון) - מייסד המקהלה, וכמובן מאמנת קבוצת המעודדות סו סילבסטר (ג'יין לינץ') - שאהבנו מכל הלב, למרות שהיא היתה מרשעת עם דיפלומה. תסלחו לה, זה רק מקנאה. ולא, לא תמצאו כאן שום מילה על "קללת גלי", כי למה לבאס? בשביל זה יש גוגל.

"דגראסי" - התלמיד שהפך למנהל

לטעמנו אין סדרת, או ליתר דיוק אין סדרות בית ספר איקוניות יותר מסאגת "דגראסי", שמלווה דורות של תלמידים, הורים ומורים כבר מאז שנות השבעים. ואנחנו לא מדברים רק על הדמויות האהובות, אלא גם על הצופים הנאמנים, שהתבגרו ביחד איתן. מותג הדרמה הקנדי הזה, שהתחיל ב-1979 עם "הילדים מרחוב דגראסי" והסתיים (נכון לעכשיו) ב-2017 עם ""דגראסי: הכיתה הבאה", הקפיד לעסוק בנושאים "אמיתיים" ולא זוהרים שהעסיקו והטרידו בני נוער, כמו התמכרויות, בריונות, היריון בגיל צעיר, נכות, מחלות קשות ומוות, עוד כשהמילים האלה נחשבו לטאבו טלוויזיוני, הרבה לפני עידן הסטרימינג.

אף שאין ספק ששיאה של "דגראסי" היה בשנות השמונים עם "חטיבת הביניים דגראסי" ו"תיכון דגראסי", שבזכותן חבר'ה כמו ג'ואי ג'רמייה, ווילז, ספייק, קייטלין והתאומות הת'ר ואריקה לא יישכחו לעולם. רגע, אבל מה עם ארצ'י - סליחה, סנייק? ובכן, הוא מקבל מקום של כבוד ברשימת הבוגרים שלנו, שכן מתלמיד מתוסבך וגמלוני, הוא הפך בסופו של דבר למנהל בית הספר (ואילו סטפן ברוגן, השחקן שגילם את סנייק כבר מתחילת הדרך, אוחז בשיא מספר ההופעות הרב ביותר מכל צוות "דגראסי" - 256 פרקים, והוא גם ביים עשרות מהם).

היינו יכולים להמשיך ללהג על "דגראסי" עד החופש הגדול ואולי גם להוציא בגרות במקצוע, אבל לא נעים לנו מהסדרות האחרות, אז רק נסיים בזה, כי באמת שאי אפשר בלי:

"מלך הכיתה" - הלוואי על כולנו מורה כזה

במקרה של הסדרה הזו, מלך הכיתה האמיתי הוא המורה. חמש העונות של הסיטקום האמריקני הלא מספיק מוערך הזה (לדעתנו) שודרו בין 1968 ל-1991 ועסקו בכיתת מחוננים מניו יורק, שהונהגה - לפחות בארבע העונות הראשוונת שלה - על ידי המורה המגניב להיסטוריה צ'ארלי מור (הווארד הסמן, שהלך בשנה שעברה לעולמו), שידע להבין ולהכיל את תלמידיו. כקומדיה טהורה, הדגש ב"מלך הכיתה" היה יותר על צחוקים מאשר על דרמה, וזו אולי הסיבה שלקחו אותה קצת פחות ברצינות - אבל מצד שני, תראו לנו מישהו שלא היה שמח ללמוד בכיתת הגאונים הזו ואצל המורה הזה, שאיחר לבית הספר כל פרק מחדש - לפחות בפתיח.

ועוד משהו: "מלך הכיתה" הוא הסיטקום האמריקני הראשון שצולם על אדמת ברית המועצות. זה קרה בפרק השלישי של העונה השלישית, כאשר הגאונים הצעירים טסו למוסקבה - על אמת - כדי להשתתף בתחרות אקדמית.

"חינוך מיני" - סקס לדור החדש

סדרת הקאלט של נטפליקס הגיעה לאחרונה לסיומה אחרי ארבע עונות, ואף שהיא התרחשה בעיקר בין כותלי בית ספר תיכון (ובעונה האחרונה בקולג'), חייבים להודות שהמחנכים האמיתיים שלה היו דווקא התלמידים - או ליתר דיוק אוטיס (אייסה באטרפילד) ומייב (אמה מאקי), שלימדו את חבריהם לספסל הלימודים את רזי הסקס, תוך כדי שהם מנסים בעצמם לפלס את דרכם המגושמת ונוטפת ההורמונים בעולם האמיתי.

אין טעם להרחיב עליה יותר מדי כי עשינו את זה מספיק, אבל מודים - העונה הרביעית של "חינוך מיני" לא כל כך עמדה ברף שהציבו שלוש העונות הקודמות וקצת איכזבה אותנו. מצד שני, אי אפשר להכחיש שמדובר באחת מסדרות בית הספר הטובות בכל הזמנים, שבמובן מסוים עשתה לדור הסטרימינג את מה ש"דגראסי" עשתה לדור הטלוויזיה הלינארית לפני כמה עשורים טובים: הסתכלה לנו בלבן של העיניים והטיחה את האמת בפרצוף, בלי למצמץ.