אדיר מילר היה רוצה להיות סיינפלד. ההבחנות הקטנות, העיסוק בכלום והחשיפה האישית צועקים סיינפלד; "רמזור" בנויה על רפרנסים מתוך הסיטקום האייקוני, וגם מעמדו הלאומי של הבדחן שווה השוואה. אך במובנים מסוימים מילר הוא סיינפלד מעלי אקספרס, כזה שהישראלים טיפחו כמו חיקוי סיני שקונים בזול ומוכרים למיינסטרים בתור "הקומיקאי של המדינה".
ושוב, סיינפלד הישראלי השתלט על שני ערבי שידור בערוץ של המדינה, שהקרין הערב (ראשון) את חלקו הראשון של "המופע הרשמי", או כמו שהבטיחו הפרומואים: "המופע שלא שודר מעולם" (למרות שיותר ראוי היה לקרוא לו: "עוד מופע של אדיר מילר על זוגיות ונישואים").
בדומה לסיינפלד, מילר נודע כמי שידע לזקק את החברה הישראלית ואת הרעות החולות שלה לתוך קומדיה פשוטה המדברת בעממית. ישראלים אוהבים פשוט. מבטא רוסי בפתיחת ההופעה, קצת בדיחות על זקנים (שהיו בעצם בדיחות על זוגיות של זקנים) ואינספור בדיחות אשתי למיניהן. למילר בעצם יש טריק אחד בשרוול. "אני מדבר הרבה בהופעות על זוגיות שחוקה", הוא הזהיר את הקהל לפני שנתן עוד בדיחת אבא לאוסף.
קטע ארוך מדי מתוך המופע ששודר התעסק בחוויותיו של גבר אשר הולך לסופרמרקט עם רשימת קניות מאשתו, כאילו אנחנו עדיין חיים בשנת 2000. למעשה, ביצירותיו מילר מקפיד להנציח איזשהי נורמה מיושנת שקובעת כי גברים בכללי הם חסרי יכולות ונטולי כל אחריות, שנשותיהם לרוב רודות בהם ולכן עליהם לשחק אותה ראש קטן כדי לשרוד. בעולם של הקומיקאי של המדינה - הנשים מנגה, בעוד שהגברים מצלמים בסלולרי מוצרים בסופר כדי לקבל אישור קנייה מהאישה. סיינפלד זה לא.
הומור הוא כמו טעם וריח - קשה להתווכח עליו. ישראל תישאר מפולגת בין כאלה שנקרעים מצחוק כשאדיר מילר עושה פרצוף פודל וזורק פאנצ'ים על ההבדל בין נשים לגברים, לבין אנשים שלא מבינים את הבדיחה. או שחושבים שהבדיחה כולה על מילר.
אדיר מילר המופע הרשמי, קשת 12, 21:15