בעשור האחרון האחים דורון ויואב פז ביססו את מעמדם כשניים מהבמאים הישראלים המצליחים בעולם בתחום סרטי הז'אנר. הם יצרו שני סרטי אימה דוברי אנגלית באופן עצמאי ("ג'רוזלם" ו"הגולם"), ואלה הפכו במפתיע ללהיטים בינלאומיים צנועים. בראשית השנה גם הוציאו את "תוכנית א'", מותחן נקמה שאפתני שמתרחש באירופה בסופה של מלחמת העולם השנייה.
כעת האחים חוברים לאדיר מילר ומנסים לכבוש את המיינסטרים עם "הטבעת" - סרטם המסחרי ביותר עד כה, והראשון שמכוון במובהק לקהל הרחב.
"באופן טבעי דורון ואני בדרך כלל נמשכים לדברים קצת יותר אפלים", מסביר יואב פז (48), המבוגר בשנתיים מאחיו, את שינוי הכיוון המפתיע, "אבל דווקא היה משהו מאוד מרענן בלעשות פרויקט קומוניקטיבי יותר, שאנשים יכולים להתחבר אליו בקלות. זה ממש פתח לנו את הראש".
כפי שאולי כבר שמעתם, "הטבעת", שעולה למסכים היום, הוא פרויקט אישי מאוד עבור מילר, והוא שוקד עליו כבר שנים. את התסריט ביסס על סיפורי השואה המשפחתיים ששמע מהוריו, והוא גם מככב בתפקיד הראשי, ארנון נובל - מורה לנהיגה (ומכור להימורים), שיוצא לבודפשט עם בתו הלסבית והמנוכרת (ג'וי ריגר) כדי לאתר טבעת זהב דקיקה שסייעה להציל את חייה של אמו בשואה (תיקי דיין מגלמת את האם בזקנתה).
באופן תקדימי עבורו מילר גם החליט לביים את הסרט, אך ככל שמועד הצילומים הלך והתקרב הקומיקאי המצליח החל להבין שמוטב שלא ייצא להרפתקה הזו לבדו.
"אדיר החליט שהוא רוצה מישהו לידו", מסביר יואב. "מדובר בפרויקט מורכב מאוד, עם הרבה אתגרים והרבה שחזורים תקופתיים. דורון ואני צברנו הרבה ניסיון בתחום הזה בזכות הסרט הקודם שלנו, 'תוכנית א'', ויכולנו לתרום מהידע שלנו. אנחנו מאוד אוהבים אתגרים, ובסרט הזה כל יום היה אתגר".
אחרי ארבעה סרטים שעשיתם לבד ובאופן עצמאי, איך היה לקבל פתאום הצעה להצטרף לפרויקט עתיר תקציב שכבר מוכן לצאת לדרך?
"כיף גדול. הרי 90% מהעבודה של כל יוצר זה לגלגל את האבן הכבדה הזאת בעצמו. להיות hustler, מטרידן, לרוץ אחרי אנשים, לגייס תקציבים. אז כשפתאום מתקשרים אליך ואומרים לך 'בוא תביים', ועוד פרויקט כל כך מגניב ומרגש, זו התגשמות של חלום".
מדובר בסרט שונה מאוד ממה שעשיתם עד כה - גם דרמה קומית, גם שואה, גם סרט שמיועד לקהל הרחב. ההזדמנות לעשות משהו שעדיין לא עשיתם הוסיפה לאטרקטיביות של ההצעה?
"בטח. תמיד טוב לצאת מאזור הנוחות. הסרטים הקודמים שלנו היו סרטי אימה או דרמות אפלות וכבדות, וכאן אנחנו מתעסקים בהומור, ועוד כזה שמגיע מסיטואציות דרמטיות. למדנו המון מאדיר והמון מהפרויקט הזה. בעיקר למדנו להיות קשובים יותר לקהל. לאדיר יש את הקסם של לגעת באנשים ולתקשר איתם בקלות ובמהירות. הוא יודע בדיוק מה מצחיק ומה מרגש אותם.
"במהלך העבודה על הסרט היו רגעים שלא הצחיקו או ריגשו את דורון ואותי, ואדיר אמר 'חכו שתראו את התגובה של הקהל', ובכל אחת מהפעמים האלה הוא צדק. כשאתה רואה את הסרט עם קהל, אתה מבין שהם מגיבים בדיוק כמו שרצינו שהם יגיבו. צוחקים, בוכים, עוצרים את הנשימה. בחיים לא ראיתי אנשים שיוצאים ככה מסרט".
ומה אדיר למד מכם?
"אני חושב שהוא למד מאיתנו שאפשר לפעמים לשחרר. הוא הבין שהסרט הזה הוא פרויקט מאוד גדול ומורכב ויקר, עם המון אילוצים. זה לא פרק בסיטקום. גם הוא היה צריך לשחרר לפעמים, וזה לא תמיד היה לו קל. אבל הוא ראה שאפשר לסמוך עלינו קצת".
"זה הסרט של אדיר"
איך באמת חילקתם ביניכם את העבודה? מדובר בפרויקט אישי מאוד עבור אדיר, ועל הפוסטרים גם כתוב בגדול "סרטו של אדיר מילר". איפה אתם השתלבתם בתוך כל זה?
"אנשים קצת נפגעים בשמנו פה", צוחק יואב, "מכל הכיוונים שואלים אותנו למה כתוב 'סרטו של אדיר מילר'? בקרדיט לבמאים כתובים השמות של שלושתנו זה לצד זה. אבל תשמע, זה באמת סרט של אדיר. הוא חי עם הסיפור הזה כל כך הרבה שנים. התסריט שלו, החזון שלו, הרוח ששורה על הסרט היא הרוח שלו. אין לי מה להגיד. הרבה פעמים יש מלחמות על קרדיטים, הדברים האלה מאוד רגישים, אבל במקרה הזה זה בסדר גמור.
"מהשיחה הראשונה אדיר היה מאוד ישיר וידענו שאנחנו מגיעים כדי להגשים את החלום ואת החזון שלו ולשחזר את זיכרונות ילדותו. חלוקת העבודה היתה מאוד טבעית ואינטגרלית. אי אפשר להגיד שגבולות הגזרה היו ברורים, אבל סרט זה לא דמוקרטיה, צריך שיהיה מישהו אחד שקובע את הטון. צריך שיהיה פוסק אחרון, וטוב שכך".
"הטבעת" הוא הסרט הראשון שלכם בעברית מזה זמן מה, ואתם גם יוצאים בקרוב לצילומים של סדרה חדשה בהפקת קשת. עד כמה ההחלטה לחזור וליצור בארץ, עבור הקהל המקומי, קשורה למעמד של ישראל בעולם כרגע? אתם מרגישים שינוי בדרך שבה מתייחסים אליכם בשנה האחרונה?
"ללא ספק מרגישים. המצב לא פשוט. היינו אמורים לביים סרט אימה אמריקאי, והייתה שחקנית הוליוודית מוכרת, שלא נזכיר את שמה, שרצתה להיות בפרויקט. פתאום נפל לה האסימון, תוך כדי שהיא מדברת איתנו, שאנחנו ישראלים, והיא הפכה למרוחקת ומסויגת, ובסוף השיחה היא אמרה 'רק שתדעו, שאני נגד ג'נוסייד, אז...'. המפיקים לא הבינו למה היא ירדה מהפרויקט, אבל לנו זה היה ברור מאוד.
"כמו שלנו זה קורה, וזה קורה עכשיו להמון יוצרים ישראלים, אנשים מתרחקים מאיתנו. גם אנשים שהם בעדנו מעדיפים להתרחק. יש התכנסות פנימה. הרבה יוצרים ישראלים חוזרים הביתה".
מצד שני, זה לא שהמצב בארץ יותר מדי מסביר פנים כרגע – לא לתרבות, באופן כללי, ולא לקולנוע, באופן ספציפי.
"נכון. המצב מאוד קשה, וזה מורגש. עד עכשיו היינו על אדי הדלק של תקציבים שכבר אושרו. התרבות מאוד ירדה בסדר העדיפיות. דברים שהיו מקבלים אישור בעבר, בחיים לא יקבלו אישור כיום. כולם לוקחים פחות סיכונים. אבל אני חושב שבסוף המטוטלת תלך לכיוון השני. הקהל בארץ אוהב וצורך תוכן ישראלי. זה מה שאנשים מתחברים אליו. זו נקודת האור כאן. הביקוש קיים. אני מאמין שבסוף נמצא את הדרך".
