"אתן לא צריכות להיות פוליטיקלי קורקט כל הזמן, הסטריאוטיפ חי וקיים", נזפה מעיין אדם בחברותיה בעת שיחת אולפן על הומואים, מוזיקת פופ וכדורגל. כי מה לעשות, לפעמים סטריאוטיפים הם נכונים, כמו שלפעמים נוח להכליל. ואם כבר סטריאוטיפים והכללות, נכון יש הסכמה שנשים אוהבות לדבר הרבה?
ובכן, תוכנית חפירות יומית חדשה התנחלה החל מהשבוע בערוץ 12 - תוכנית לנשים בלבד. שש נשים מכונסות סביב שולחן (ועוד אחת מנודה ומבודדת ליד שולחן קפה בפינת האולפן), ולאורך שעה הן מדברות ומדברות ומדברות. כל כך מקורי, שהדביקו לתוכנית את השם המסגיר "מדברות על זה".
כי לתוכניתן של מעיין אדם ודנה גרוצקי לא ייכנס הגבר. זה פשוט לא בפורמט. הכל זועק ורוד. מבחירת הנושאים ועד הווי השידור - בכל רגע מורגש כי התוכנית נעשית על ידי נשים ומיועדת לצופות. והרי ידוע שכל הישראליות מעוניינות לשמוע מה חושב הרופא של מעיין אדם על כך שהיא צועדת על נעלי עקב בחודש שביעי ("הוא לא מרשה לי, ואני מקווה שהוא בניתוח ולא צופה בנו"), או כיצד ההריונית שומרת על היציבה ("הישבן שלי גדל באופן פרופורציונלי לבטן").
רוצה לומר, הסטריאוטיפ הכי נדוש על שיחת בנות הוא נעליים ומבנה גוף. וגם טיפוח, הורות, רכילות, תזונה, חינוך ומודעות חברתית. זה המלל ששולט כיום בתוכניות הנשים, ו"מדברות" לא שונה. אותו הדבר, רק אחרת - מנוּער, חמצמץ וצלול כמו כוס קוסמופוליטן.
אתמול, למשל, ניהלו באולפן מיכל רוזין, קרן ברק, שירלי בוגנים ומרסל מוסרי שיח אינטליגנטי ומכבד, לא צעקני ולא פומפוזי, על דילמות ממאגר הבנאליות. האם למנות תפקידי מפתח לפי מגדר, או כישורים? האם להחרים אמנים? ומה לעשות לגננות אלימות שנתפסות? הנושא לא רלוונטי, כי הדעות הן אותן דעות רגילות, ומזל ששידרו סטורי זועם מהאינסטגרם של ליהיא גרינר כדי להשיג אמירה פרובוקטיבית, מהזן שכולם חושבים אבל לא מעיזים לומר. דעות יש לכולם, אבל דעות שמשתלם להקשיב להן - יש בודדות.
לכן, ההסגברה שלי על תוכנית נשים אינה חשובה, ממש כמו שלא חשוב כעת לתהות מה יהיה עתיד התוכנית כשאדם תגיע לחדר הלידה בעוד כחודשיים. עד אז, ובתום שלוש תוכניות, נראה ש"מדברות על זה" ממלאת את כל הציפיות ממנה - היא תוכנית טובה וייחודית, שתעביר ת'זמן לעקרות בית ולאימהות בחופשת לידה בשתיים בצהריים. אם כבר סטריאוטיפים - אז עד הסוף. אחרת, למה בחרו לשבץ תוכנית מגדרית חשובה עם אמירה בשעה הכי נידחת של לוח השידורים? הסטריאוטיפ חי וקיים.
מלודרמה טורקית
בסדרה "מלכת היופי של ירושלים", שחזרה השבוע לעונה שנייה, חבויות הסוגיות הכי לוהטות בחברה שלנו. ועדיין, אף שהעלילה המתוסרטת על חיי יהודים בירושלים בימי המנדט מציפה גזענות, לאומנות וגם יחס משפיל ומקטין כלפי נשים - הרי זו לא מהות סדרת הדגל של yes.
"מלכת היופי" לא רוצה לזרוע אידיאולוגיות בקרב צופיה, אלא רק לשאוב אותם לתוך מלודרמה טורקית מפותלת ומסועפת, שבה מוטרדים מסוגיות כמו מי שכב עם מי, מי עשה עסקים עם הנוכל, מתי ילד יפגוש את אביו, מי בגד באשתו ומי בוגד במולדת. לו רק החיים היו קצת כמו טלנובלה.
