זיכרונות מבית אבא

נועה רוט חזרה בשאלה מכורח. היא היתה בת 8 כשאמה, יהודית רוט, התגרשה מאביה, נטלה איתה את שש בנותיה ופירקה באבחה חדה אחת את משפחתה החרדית. 

יהודית רוט הפכה לסופרת המפורסמת יהודית רותם, וכל 6 בנותיה חזרו בשאלה יחד איתה. רק בנה של יהודית המשיך ללמוד בישיבה והלך בדרכי אביו, מנהל ישיבה בעצמו. הסרט הוא מסעה של נועה אל עברה,  כדי לנסות ולהבין מדוע התפרקה משפחתה לפני 30 שנה והאם הגזירה הזאת שגזרה עליהם אמה היתה מטעמים אנוכיים בלבד, משום שרצתה להיות סופרת וללמוד באוניברסיטה - ובעלה לא הרשה לה, או שהיא הצילה אותה מחיים שחורים כחרדית. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

לצופה מזדקר מייד לעין הפרדוקס החילוני: לכאורה, המשפחה מוגדרת היום חילונית - אבל כל עולמה האישי, החברתי ואפילו הפיזי של נועה - אינו חילוני כלל. כל ההתרחשויות בסרט סובבות סביב בני ברק, עיר ילדותה; המשתתפות בסרט הן בנות משפחתה הגרעינית - אמה ואחיותיה. לא מוצגת אפילו חברה אחת - חילונית או אחרת. היא לא יושבת, נניח, בבית קפה ולא על שפת הים. אין גברים דוברים בסרט - למעט האב. העולם של נועה היה ונשאר העולם שבו גדלה, וכך גם הסוגיות שבהן היא מתלבטת. 

מתוך העמדה הזאת ברורות לגמרי הטענות שיש לה לאמה, גם היום: מדוע עקרה אותה ואת אחיותיה מתוך העולם שהכירה ואהבה כילדה, בלי להסביר, בלי הכנה מוקדמת? בסצנה כואבת מאוד היא מציגה את השאלה הזאת לאמה, ויהודית, נלחמת בדמעותיה, אומרת "לא מבקשים רשות מילדה בת שמונה". ובסוג של הכחשה מלווה בניסיון לשכנוע עצמי אומרת יהודית "מה שעשיתי היה מעשה אמיץ. אני לא מוכנה שתכניסי לי עכשיו לראש דברים כאלה", ונמלטת למטבח. אבל אין ספק שהשאלות הללו מנעו מיהודית שינה בלילות רבים, וציפיות רבות הושלכו לכביסה רטובות מדמעות. 

לא התגרשתי - גורשתי

אבי המשפחה, שמוצג רק בפנים מטושטשות, מתואר כחרדי נוקשה, "יבשושי" וסרבן פשרות. אבל את כאבו שלו הוא מצליח לנסח היטב: "אני לא התגרשתי", הוא מדגיש. "אני גורשתי. גורשתי בכוח". את הניסיון שלו להבין את התנהגותה של אשתו לשעבר הוא מסכם במילים "הרגשתי שנכנס בה הדיבוק, באמא. לא היה לי הסבר לשינוי הכל כך דרסטי שעברה. 24 שנים חיינו יחד, 22 מהן חיים די נורמליים".

מתוך גישתו המינורית, הממוקדת כל כך, מצליח הסרט לגעת גם בסוגיות אוניברסליות, רלוונטיות לימינו. ועל רקע מסעה אל העבר, אל משפחתה שהתפרקה וניסיונותיה לאחות לפחות חלק מהקרעים, מנסה נועה לערוך גם מסע אל העתיד - ולבנות לעצמה משפחה משל עצמה. באופטימיות רבה היא אומרת: "הגיעה השעה שאבנה לעצמי בית חדש, שעוד יישמע בו צחוק ילדים". 

אולם הדרך להגשמת ההבטחה הזאת מציבה בפני נועה אתגרים עצומים: היא בת 38, רווקה. בנחישות ובאומץ היא אומרת לאביה "היום יש אפשרות לבנות משפחה גם ללא בן זוג; יש בנק זרע, ואני לא רוצה שתהיה מופתע אם תראה אותי עם בטן". הוא כמובן מצטמרר. עולמו שלו נקרע לגזרים פעם נוספת. וגם עבור נועה הדבר לא פשוט כל כך, והיא נאלצת להתגבר על מכשול נוסף, קשה ביותר, בדרך להקמת משפחתה - שאינה בטוחה כלל וכלל.  

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו