השבוע, לפני 50 שנה בדיוק, הושקה בארה"ב רשת כבלים סולידית בשם Home Box Office, או בקיצור - HBO. ברשותכם, נדלג על שיעור ההיסטוריה שמלמד על דרכה של HBO לפסגה, ונצא מנקודת הנחה שכולם מסכימים כי מדובר ברשת הטלוויזיה הכי איכותית שריצדה אי פעם על המסך הקטן, רשת שביססה את מעמדה כמעצמה תרבותית קובעת סטנדרטים, פורצת גבולות ושוברת מוסכמות.
החלטנו לנצל את חגיגות היובל של HBO כדי לדרג את 12 הסדרות הכי טובות שהופקו בה מאז ומעולם, סדרות שחלקן שינו את מפת הטלוויזיה לתמיד. למה? כי כולם אוהבים מצעדים, וגם מפני שסוף-סוף יש לנו תירוץ לטעון שאלפי שעות הצפייה והבינג'ים הליליים (והאיחורים שנבעו מהם) שהקדשנו עם השנים ל-HBO, היו לצורכי עבודה ומחקר.
כמה הערות לפני שהספירה לאחור מתחילה: הדירוג סובייקטיבי לגמרי, ולכן סביר להניח שנקבל פה טוקבקים בסגנון "מי הכתב הזה ומה הוא מבין בכלל?"; "סדרה X לגמרי צריכה להחליף בדירוג את סדרה Y"; ו"הסוף של 'משחקי הכס' היה מושלם, תרגיעו". נתמודד.
כמו כן, בחרנו לא לשלב בכתבה סדרות שטרם הגיעו לסיומן, שכן סוף של סדרה ועונות נוספות עשויים להשפיע על דירוגה הסופי. לכן, יצירות ראויות שנמצאות יחסית בתחילת דרכן כמו "אופוריה", "הלוטוס הלבן", "יורשים", "בית הדרקון" ו"בלש אמיתי" אומנם לא נכללות בדירוג, אבל מקבלות מאיתנו אות של כבוד. גם השתדלנו לא לדרג סדרות בעלות עונה אחת בלבד, כמו "ליל האירוע" המעולה, אבל אחת בכל זאת התפלקה לנו.
נתחיל:
מקום 12: "הנותרים" (2017-2014)
אחרי ששני אחוזים מכלל אוכלוסיית העולם נעלמים ללא הסבר, 98 האחוזים הנותרים מנסים להתרגל למצב החדש. לא ממש הולך להם. מדוע הם נעלמו? האם יש לאלוהים יד בדבר? למה בכלל צריך להמשיך לחיות אם הכל מדכא ושרירותי כל כך? העלילה אומנם מתמקדת במה שקורה בעיירה אמריקנית קטנה, אבל ההשלכות שלה אוניברסליות. יש הטוענים ש"הנותרים" היא פיצוי על האכזבה של "אבודים" (שתיהן פותחו על ידי דיימון לינדלוף ועושות שימוש בנרטיב הפלאשבק), אבל אנחנו טוענים שזו פשוט סדרה מוצלחת, בלי קשר.
מקום 11: "דדווד" (2006-2004)
מישהו פעם הגדיר את הסדרה הזו, שמתרחשת במערב הפרוע של המאה ה-19 ועוסקת בעיירת כרייה שבה השחיתות והפשע חוגגים, כ"שייקספיר בבוץ". היא מחוספסת, מאובקת וככל הנראה גם שוברת שיאים בקללות ובניבולי הפה שנאמרים בה בכל דקה. אבל מתחת לכל האבק והקללות תמצאו זהב טלוויזיוני מזוקק - זהב שגיבורי הסדרה כל כך מייחלים למצוא בעצמם. עד היום, "דדווד" נחשבת לסדרת קאלט ממכרת, ואם לא ידעתם - HBO צ'יפרה את המעריצים בסרט המשך ששודר ב-2019.
מקום 10: "דם אמיתי" (2014-2008)
ערבוביה מסקרנת של דרמה, רומנטיקה, פנטזיה, אימה, והרבה ביקורת חברתית - "דם אמיתי" מנסה להוכיח שבני אדם וערפדים (ואנשי זאב, וחבר'ה עם יכולות מופלאות אחרות) מסוגלים לחיות זה לצד זה בעיירה אמריקנית דרומית, וזאת לאחר שערפדים "יוצאים מארון הקבורה", (מישהו אמר אנלוגיה לקהילת הלהט"ב?), דורשים שוויון זכויות והיטמעות בחברה, ונאלצים להסתדר עם תחליף דם סינתטי במקום הנוזל הסמיך האמיתי. ונחשו מה? החבר'ה אפילו מתאהבים זה בזה, רבים ומתפייסים, ממש כמו באופרת סבון נושכת. עם יד על הלב, "דם אמיתי" התחילה מעולה, אבל איכותה הידרדרה באזור העונה החמישית ומאז שאלן בול (שאליו נגיע שוב בהמשך), שיצר אותה, נטש אותה. ובכל זאת, ד"ש לוומפייר ביל.
מקום 9: "הפמליה" (2011-2004)
מה רע בקצת אסקפיזם הוליוודי? כלום. מעלליהם הקומיים של כוכב הקולנוע ויני צ'ייס ופמלייתו הנאמנה (בדרך כלל) הצחיקו אותנו מאוד במשך שמונה עונות (אבל סרט הקולנוע די אכזב, חייבים להודות), ואנחנו עדיין לא מבינים איך לא נתנו לארי גולד ספינאוף משלו. מי יודע, אולי זה עוד יקרה.
מקום 8: "אחים לנשק" (2001)
המיני-סדרה היחידה בדירוג שלנו היא הפקה טלוויזיונית מרהיבה בת עשרה פרקים מבית היוצר של סטיבן ספילברג וטום הנקס, שמתמקדת בפלוגת חיילים אמריקנית במהלך מלחמת העולם השנייה (ספוילר: לא כולם שורדים). האיכות לא נופלת מזו של סרט מלחמה גרנדיוזי (ואכן, ספילברג והנקס שילבו כוחות גם ב"להציל את טוראי ריאן"), ובהחלט עדיין אפשר להקדיש ל"אחים לנשק" בינג' של סוף שבוע.
מקום 7: "תרגיע" (2000 והלאה)
יצירת המופת הקומית, האנושית והצינית של לארי דיוויד (יוצר "סיינפלד", יחד עם ג'רי סיינפלד), היא הסדרה היחידה בדירוג שלנו שעדיין מנפיקה פרקים חדשים. למעשה, צילומי העונה ה-12 שלה החלו ממש בימים האחרונים. על פניו, בדומה ל"סיינפלד", מדובר בסדרה על כלום ושום דבר, אבל במקרה שלנו הכלום הזה הוא החיים של לארי דיוויד, שמגלם גרסה מוקצנת של עצמו - איש טלוויזיה יהודי מזדקן וחסר עכבות, שנקלע למצבים משונים וקורעים בעיר המלאכים. קטעים איתך, לארי, תישאר. לעוד חמש עונות לפחות.
מקום 6: "אוז" (2003-1997)
אינטריגות, אג'נדות, גזענות, סליזיות, סקס וסדיזם - והכל בין כותלי יחידה ניסיונית בבית כלא אמריקני, שמנסה לשקם את חיי האסירים הנאלחים שחיים בו. אבל איזה שיקום ואיזה נעליים, כי מה שהולך בקלבוש הזה לא פחות נורא מסדום ועמורה. "אוז" שברה טאבואים טלוויזיוניים רבים עם מנות גדושות של אלימות ברוטלית ולא מצונזרת, עירום פרובוקטיבי ויחסים הומוסקסואליים, וממש כמו "הסופרנוס" סייעה ל-HBO לבסס את מעמדה כרשת טלוויזיה שלא מתרפסת בפני אף אחד.
מקום 5: "סקס והעיר הגדולה" (2004-1998)
ההרפתקאות הסקסיות והעירוניות של קארי, סמנתה, שרלוט ומירנדה הוכיחו שגם רווקות קצת יותר מבוגרות מהנורמה המוצגת בטלוויזיה, יכולות ליהנות מהחיים בסטייל ולסובב את העולם על האצבע הקטנה.
היה ברור שהסדרה פורצת הדרך הזו, שהתייחסה למין מזווית נשית ללא שמץ של נחיתות אלא דווקא להפך, תתברג במקום גבוה מאוד בדירוג שלנו, ולמרות שחלפו כמעט 20 שנה מאז ירדה מהמסכים (אם לא מחשיבים את הספינאופים, סרטי הקולנוע וסדרת ההמשך החדשה), היא עדיין שנונה וממכרת כמו פעם.
מקום 4: "משחקי הכס" (2019-2011)
מה שעונה אחרונה ופושרת יכולה לעשות. אם "משחקי הכס" הייתה מסתיימת כמו שהתחילה, סביר להניח שהיא הייתה משתלטת על אחד משלושת המקומות הראשונים ברשימה שלנו. אבל מה לעשות שסאגת הפנטזיה האדירה הזו, שגרמה לנו לרצות להוציא דרכון ווסטרוזי, לא סיפקה את הסחורה בזמן אמת. ועדיין, סצנות בלתי נשכחות כמו החתונה האדומה, הנקמה של טיריון באביו, ההקרבה העצמית של הודור, הכיסוח של אוברין, מה שעלה בגורלו של ג'ופרי יימח שמו, והדרך שבה הפך בראן לנכה כבר בתחילת הסדרה - ייזכרו לנצח. רגע, כבר אמרנו שהתאכזבנו מהסוף?
מקום 3: "הסמויה" (2008-2002)
ההחלטה לדרג את דרמת הפשע המשטרתית-פוליטית-תקשורתית-אינטימית הזו במקום השלישי לא הייתה קלה, והתלבטנו אם להוריד אותה שלב אחד או שניים. אבל בסופו של דבר החלטנו ללכת על זה, כי למרות הכל מדובר ביצירת מופת מרתקת, מציאותית וקודרת. "הסמויה", שעוסקת בג'יפה של העיר בולטימור על כל רבדיה, אולי קצת נשכחה מהתודעה מאז ירדה מהמסכים, וזו בדיוק הסיבה שאנחנו מרגישים צורך להפציר בכל מי שלא צפה בה ומחזיק מעצמו חובב סדרות משטרה ופשע, שישלים חוסרים עכשיו.
מקום 2: "הסופרנוס" (2007-1999)
נכון, רבים רואים ב"הסופרנוס" סדרת הטלוויזיה הטובה בכל הזמנים, לא רק של HBO אלא בכלל. בהחלט יש להם קייס, אבל אצלנו דרמת הפשע הזו נאלצת להסתפק במקום השני. ועדיין, אי אפשר להכחיש שטוני סופרנו ושות' היו אלה שבת'כלס הפכו את HBO למעצמה שהיא היום, וגם השפיעו על אינספור סדרות פשע אחרות שהעניקו לגיבורים הקשוחים שלהן ממדים אנושיים (כולל "שובר שורות", כמובן). זו באמת הייתה ועודנה סדרה אייקונית פורצת דרך, עם או בלי קשר לפריים הסיום המיתולוגי אך השנוי במחלוקת - מסך שחור פתאומי באמצע הארוחה - שגרם לאנשים לחשוש שמשהו קרה לטלוויזיה שלהם רגע לפני שהכל נגמר.
ובמקום הראשון: "עמוק באדמה" (2005-2001)
לא באנו להטריל, אנחנו באמת חושבים ככה. עם כל הכבוד ל"סופרנוס" - "עמוק באדמה", הסאגה הדרמטית של אלן בול על משפחת הקברנים החביבה שמתמודדת עם המוות על בסיס יומיומי, ריגשה, ריתקה והקסימה אותנו כבר מהפרק הראשון. שלא לדבר על הפינאלה הבלתי נשכח שלה - המונטאז' המדהים על רקע השיר "Breathe Me" של סיה (הרבה לפני שהתפרסמה) - פשוט ריסק אותנו. מי יודע כמה גלילי טישו חוסלו ברחבי העולם רק בגלל המונטאז' המורבידי הזה, ולכמה גלילים מהם אנחנו אחראים, אבל דבר אחד בטוח: "עמוק באדמה" לימדה אותנו, בדרך סוחטת דמעות, שכל דבר מגיע לסיומו בחיים. אפילו הדירוג הזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו