אין ישראלי שלא מכיר בעל פה את הכרזת בן גוריון על הקמת המדינה. "בארץ חקלאיאל קם העם החקלאי, בה עוצבה דמותו החורשת, הזורעת והקוצרת... ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית... אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינת חקלאים בארץ חקלאיאל, היא מדינת חקלאיאל". אי אפשר שלא להתרגש כשקוראים את המילים הללו. סוף סוף שבנו הביתה. אל האדמה.
בחדשות 12 שודרה אתמול כתבה חשובה מאוד של יוסי מזרחי (שפרטיה כבר פורסמו בעבר על ידי יאיר קראוס במקור ראשון), על תופעה הולכת ומתפשטת, של סוחרי נדל"ן ערבים שרוכשים קרקעות של חקלאים תושבי הצפון – בעיקר באזור כפר תבור וראש פינה ובקיבוצי ומושבי הסביבה – מחלקים אותם לחלקות קטנות יותר ומוכרים אותן לערבים. הקרקעות הללו שעוברות כעת לידיים חדשות, נקנו ברובן על ידי גואלי האדמות בראשית הציונות לפני 120 שנה, בין היתר על ידי הברון רוטשילד, כדי להקים עליהן את ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.
אכן כתבה חשובה, אבל כשצופים בה קשה להבין – מה בעצם הבעיה בצעד הזה. או שבעצם הבעיה כן צפה ועלתה: אותם רוכשים לא משתמשים בקרקע לייעוד המקורי שלה, קרי לחקלאות. מה הם כן עושים בה? בשלב ראשון הם מגדרים את החלקה שלהם. אח"כ הם לא עושים בה הרבה. חלקם משאירים אותה כפי שהיא ללא כל שימוש, בעוד שאחרים הופכים אותה לסוג של חצר, אבל רחוקה מהבית - מעין מקום פרטי לבילוי בחיק הטבע. איך אמר בכתבה אמיל, תושב נצרת כבן 80 ובעלים של אחת החלקות: "אני עושה פה פיקניק. בא עם אשתי, מדליק גחלים, שותה כוסית ערק. יושב, עושה כיף, הולך הביתה".
וכך, במשך 12 דקות, גם מזרחי עצמו וגם כמעט כל המרואיינים בכתבה, הולכים מסביב, ולא מוכנים להגיד את האמת. שני ראשי המועצה שהופיעו בכתבה – ראש המועצה האזורית גליל תחתון וראש מועצת כפר תבור – מדברים על הבעיה שהרוכשים משתמשים בקרקע כדי לערוך במקום מסיבות או ארוחות גדולות, ולא עושים בה את השימוש המקורי – זה שכולל חרישה, זריעה, נטיעה וקטיף. כן, הבעיה בתופעה, כך ניתן להבין, היא שחלקת אדמה שיועדה להיות חקלאית הפכה להיות סתם חצר.
צדיק אחד בסדום הופיע בכתבה של מזרחי – החקלאי ירדן ריקלין ממושב אילניה – שאמר מול המצלמות את מה שכולם חושבים אך חוששים להגיד בתרבות הפוליטיקלי קורקט: "האינטרס שלהם (של הרוכשים) הוא לא חקלאי-כלכלי... אני חושב שהוא סוג של אינטרס לאומי. לשים יתד 'אנחנו כאן'".
אם הכל כאן זה רק נדל"ן, ואם הכל בעצם נתון לשיקול הכלכלי בלבד, מה הבעיה בזה שחקלאי מכפר תבור שמאס בעבודתו, ימכור את האדמות שלו למרבה במחיר, גם אם קוראים לו במקרה מוחמד או אמיל? האם רק בגלל שאמיל לא מתכוון לעסוק גם הוא בחקלאות, צריכים בעלי הקרקע להפסיד את הכסף? ואם אותו אמיל או כל רוכש ערבי אחר ייקח את הקרקע וישתול בה זיתים או כותנה, זה כן יספק את ראשי המועצות?
נחזור רגע להתחלה. הכתבה של יוסי מזרחי חשובה. בלי ציניות. גם אין לי גרם של פקפוק בציונותם של שני ראש המועצות. אבל הגיע הזמן שנפסיק לפחד לדבר על הפיל שבחדר. כן, מותר לדבר על ייהוד הגליל, מותר לדבר על זה שאנחנו רוצים שאדמות ארץ ישראל יהיו בבעלות של יהודים. לא בגלל שהיהודים יעשו בקרקע שימוש חקלאי, אלא בגלל שמהות הציונות היא שארץ ישראל תהיה בידי עם ישראל. חקלאות אגב, אפשר לעשות בכל נקודה אחרת על הגלובוס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו