גברים ממעטים, נשים מגובה: פערי המינים הנדושים של "בלאדי מורי"

גברים שתוהים מה נשים רוצות לא ימצאו תשובה ב"בלאדי מורי". נשים שמעוניינות להבין מה גברים רוצים - בטוח לא יבינו כלום מ"בלאדי מורי", ובעצם מכל קומדיה רומנטית שכמוה. הסדרה "בלאדי מורי", שתסיים השבוע את העונה, רוכבת על הפער המובנה בין נשים לגברים. היא חופרת ברווקות מאוחרת, דוחפת לפמיניזם מתפשר, ובועטת בפנטזיות הוליוודיות על אהבה. אבל היא מזניחה את הגברים שלה - הם שטוחים כמו הצלעות במשולשים הרומנטיים שמניעים את הדמויות הנשיות.

לדוגמה, דנה (הדמות שמגלמת רותם סלע) מתמגנטת לגבר חלומות שהוא קלישאת החבר העשיר, המצליח והרגיש. ליאור יודע להכיל אותה, נעלם ליבשות רחוקות, חוזר עם מתנות ומקפיד להצהיל את רוחה. חברתה מורי (נעמי לבוב) לא משחררת מגור - האקס הילדותי והתלותי, שצריך שתציל אותו מעצמו. דושבג שמנגן בלהקה ומנהל בר; רודף שמלות, אוהב בלי פשרות וחרד ממחויבות.
זה מה שנותנים בסדרות בנות - גברים המזוקקים מפנטזיה נשית קלישאתית. כך השתחל בפרק אחד עפר שכטר בתפקיד עצמו למשבצת רווק תל־אביבי פלרטטן. ולכן גם יש את אטיאס, הבוס של דנה, שהוא סמכותי וגרוש עם מבט עצוב בעיניים. וכמובן גם ידיד גיי מוחצן, שנראה כמו קלישאה של הומו טלוויזיוני.

בעבר היה פופולרי לראות בעיקר "מאניק פיקסי דרים גירל" - דמויות נשיות שנכתבו על ידי גברים, ולכן מתנהגות ומדברות כמו פנטזיה על איך נשים אמורות להיות. הן היו חד־ממדיות, עולמן נועד לחזק ולאתגר את אושרו של הגיבור, ולא היה בהן מקום לעולם פנימי מורכב משלהן. כעת, לאור ההצפה של סדרות נשיות, מסתובבות על המסך דמויות גבריות חלולות ושטוחות, כל מיני טיפוסים מהאגדות שנבראו להכיל את המוזרויות של הגיבורה, להשלים אותה ולעזור לה להיות עצמה הטובה ביותר. נגיד, מה שעשה לאונרדו דיקפריו ב"טיטאניק".

ולכן קשה להזדהות עם אדם, צ'רלי וריי, הגברים של "בנות", שבעיקר מייצגים אמירה על בשלות גברית ונכות רגשית. האם מיסטר ביג, שמתייחס לקארי כמו לזבל ב"סקס והעיר הגדולה", אמור להיות מודל לחיקוי בתפיסה הנשית? ואולי הגברים הם רק מראה - אישיותם נועדה לשקף פגמים וצרכים של האישה שלהם?

על הבחורים שמסובבים את הראש לאמילי בפריז אין מה להרחיב, כי כולם בובות ראווה של הז'אנר. פעם הוא שף ופעם פרופסור. משפחתי או מתבודד, דוש או אכפתי, ספורטאי, סטלן או לובש מדים. מתחת להגדרות יתגלה גבר שבור - מאצ'ו מחוספס ואטום רגשית או אמן עדין ומפוחד, רגיש ועצוּר. כל מה שהפנטזיה הנשית מדמיינת, ובו בזמן גרסה מציאותית של מה שהן מתפשרות לטובת עצמן.
"בלאדי מורי" מייצרת אובססיה לגברים חד־ממדיים, שכצופה גבר לא מצאתי בהם עניין, משיכה או חיבור פנימי. ליאור, גור, אטיאס וכל היתר מניעים עלילה, אך משעממים וצפויים. כמו שסינדרלה רצתה את הנסיך, ככה הבנות בסדרה רוצות את הגברים שלהן - כי הם שם ברגע הנכון ועם חיוך כובש, ולא צריך יותר.

כפי ש"בלאדי מורי" אוהבת להסביר, אנחנו יותר מדי מסתמכים על הטלוויזיה ועל הקולנוע כדי ללמוד מה זו אהבה ואיך מרגישים כשאוהבים, איזו זוגיות אנחנו מחפשים ומה הצרכים שלנו. כולנו היינו מצפים שיבחינו בעומק ובמורכבות שלנו, אבל כמו בחיים, גם בטלוויזיה - כשנשים כותבות גברים, ולהפך, זה מצטמצם לקלישאה מכלילה וסתמית, שבוראת בעיני הצופה הבנה עקומה לגבי החיים. ככה גברים ונשים ימשיכו לא להבין אלה את אלה, וקומדיות רומנטיות ימשיכו לבסס סיפורים על פערי מגדר.

"בלאדי מורי", yes TV DRAMA ,STINGTV