אם רנה זלווגר לא תזכה באמי על הסדרה הזו, אנחנו מאוד נכעס

ב-2015 הפך ז'אנר הטרו-קריים מסוגה תיעודית נישתית ונחותה למביני דבר ועניין לכדי מלכת הנשף. אחרי הפופולריות האדירה לה זכתה "הג'ינקס" המצוינת של HBO, והתשובה הנטפליקסית ההולמת "Making A Murderer", הפך הדוקו-פשע לחביב הקהל, מוצר תוכן שכל גוף תקשורת התהדר בו בדרגות הצלחה שונות. חציו השני של העשור הקודם היה טור הזהב של הז'אנר, שיצר לצד שלל סרטים וסדרות, עיסוק אובססיבי בנושאי פשיעה ורוע אנושי גם בפורמטים ופלטפורמות אחרות. בד ובד עם עלייתם של הפודקאסטים כמדיית תוכן נוחה לצריכה, החלו לצוץ בספוטיפיי ויתר שירותי האזנה גם הסכתי פשע מוצלחים ופופולריים. אחד מהם הוא "The Thing About Pam", שעסק במקרה הרצח המזעזע של בטסי פאריה ב-2011, על ידי חברתה הלא כל כך טובה פאמלה האפ.

לא מזמן עלתה ב-NBC דרמה בת שישה פרקים בעלת שם זהה המתבססת על הפודקאסט המדובר ומגוללת את הסיפור הבאמת בלתי ייאמן הזה (שקרה במציאות) - הפעם כסדרה עלילתית. זה מהלך חכם מצד NBC, שהשכילה להבין שבשלב זה הז'אנר די מיצה את עצמו וכבר תקופה ארוכה שהוא ממאן להנפיק סדרה או סרט הראויים לתואר "צפיית חובה".

גם אם הפשע הדוקומנטרי לא הולך להיעלם בקרוב, אפשר לקבוע שהוא די מיצה את תפקידו ההיסטורי ואולי, יש לקוות, פתח צוהר עבור רבים לעולם תיעודי שלא עוסק בהכרח בבטן הרכה של החברה המודרנית. מהלך חכם נוסף של NBC היה ללהק לתפקיד הראשי את רנה זלווגר, שהגדרה די מדויקת של האופן בו היא מגלמת את הרוצחת פאם האפ תהיה "ברידג'ט ג'ונס פלוס כמה קילוגרמים טובים. ועל קראק".

סיפורה של פאם כמו נכתב כחומר לקומדיה שחורה וקאמפית. וזה בדיוק הטיפול שהעניקה לה הסדרה, שבארץ זכתה לשם "הכל אודות פאם" ובחו"ל התקבלה בביקורת אוהדות, טבולות בצקצוק אודות האופן הקומי לעתים בו בחרה להציג מקרה די מזעזע של רצח והפללה. פאריה והאפ הן החברות הכי טובות, שמנהלות כבר שנים יחסי ידידות ופאסיב-אגרסיב במקום בשם או'פאלון, פרוור בסיינט לואיס אשר במיזורי.

 לא הרבה אל תוך הפרק הראשון, פאם, שזוכה לחיקוי גרוטסקי במיוחד בידיה של זלווגר המצוינת בתפקיד, רוצחת את חברתה ודואגת לשלל אליבים מפוקפקים. כל זאת תוך שהיא משערת - ובצדק, שכמקובל במקרים מסוג זה, החשוד המיידי בפשע יהיה ראס, בן זוגה של בטסי, אשר באותה עת שהה עם מספר חברים בבילוי גיקי למדי של משחק תפקידים בסגנון "מבוכים ודרקונים". לא עוזרים לו קבוצת אליבים משלו. גם לא הוכחות כמו קבלה מרשת מסעדות של אוכל מהיר ומסמכי איכון טלפוני שמוכיחים שלא יכול היה להיות נוכח במקום בשעת המעשה, והוא מורשע ב-2013 באשמת רצח. משם העניינים מסתבכים ונפרמים, לא מעט בזכות פרקליט עירוני (השחקן ג'וש דוהאמל) שמצליח להביס את הקשר המשטרתי-משפטי המסואב שעמד מולו.

את הסדרה מלווה קולו המוכר של עיתונאי "דייטליין" קית' מוריסון, מספר-על שמוסיף פרשנות צינית לפעולותיה של פאם, דמות שמוציאה מזלווגר תצוגת משחק שלא ראינו ממנה כבר לא מעט שנים. כל ששת הפרקים מתנהלים במין תחושת סהרוריות בהולה. היא רצופה אימאג'ים מטרידים אך מעוצבים להרהיב, חלקם קומיים למדי. יש מי שיטען כי מדובר במוצר טראש בעלויות הפקה גבוהות, וזו לא תהיה הגדרה לחלוטין לא מדויקת. ועדיין, העובדה שמדובר בסיפור אמיתי מהדהדת כל הזמן לרקע ההתרחשויות הביזאריות והתנהלותה של הדמות הראשית כאן, כמו גם זו של הסובבים אותה, שממש לוקחים חלק בתיאטרון אבסורד שקרה במציאות ואמור להבהיל ולהטריד כל אזרח אמריקני שמאמין במערכת הצדק של מדינתו.

אבל העניין לגבי "The Thing about Pam", הוא העובדה שהיא מציגה גישה חדשה לספר סיפור פשע לאחר שהז'אנר המועדף על יוצרים לעשות זאת בשנים האחרונות כבר מוצה. פאם של זלווגר היא ממש הקצנה של טיפוס ווייט טראשי פרברי. קריקטורה גרוטסקית של חברה נצלנית ורוחשת רוע, שמוכנה לעשות הכל בשביל ניתוח פלסטי וביטחון כלכלי. כולל לקחת חיים או לחרבם. זה אמנם לא שטיק שיכול לחזור על עצמו שוב ושוב (צפייה בה היא דבר שדורש גם כוח נפשי ויכולת לצרוך תוכן מסוג זה בעין מפוכחת ובמידה מסוימת מבודחת), אבל הוא מעניק את הרושם שהטרו-קריים לא חייב למות, כדרכם של אלה העומדים במרכזו לרוב. עבור מי שכבר מיהר לקבור את טכניקת הסיפור הזו כמו הייתה קורבן רצח של פאם האפ, "הכל אודות פאם" היא ההוכחה שהפשע הטלוויזיוני יכול עוד להשתנות, להתפתח לזכות בפרשנות עלילתית שחורגת מחוקי הז'אנר.