אומרים שהנוער של היום זה לא מה שהיה פעם...אז מה? מבוגרים הם אלה שאומרים את זה. "פלמח" הבינה שכדי להצליח אצל דור המסכים, צריך שהנוער של היום לא ירגיש בהבדלי הזמנים, גם אם מדובר בלשכתב את ההיסטוריה. בכל שנייה על המסך, הנוער של העבר משתמש במילים עכשוויות, מנהל מערכות יחסים מקושקשות כמו שנהוג היום - והכי חשוב: קונה את מה שהיוצרים מנסים למכור לו, כי את גיבורי העבר מגלמים חתיכים ודוגמניות עם המון עוקבים ולייקים. כל שאר התפקידים ההיסטוריים בסדרה, היישוב העברי, החיילים הבריטים, הג'יפים ותתי־המקלע ייראו ממש כמו פעם, וככה אולי הדור הזה ילמד להכיר יותר את רבין, גולדה, בן־גוריון ובגין.
הסיפור של עונה 3 מתרחש ב־1947 על רקע שלטון הצבא הבריטי בארץ, סביב מאבקה של מחתרת סודית ברגעים האחרונים שלפני ההצבעה על הקמת המדינה. את חמשת הפרקים הראשונים אפשר לסכם ב"אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי".
"פלמח" מלאת הומור ועקיצות מגניבות, וגם העונה הזאת מלאה אקשן - אמנם רובו מופרך על הגבול הבדיוני, אבל בשלב מסוים הכל נסלח, כל עוד הוא נראה כמו שנועה קירל אוהבת - מיליון דולר.
כדי להציל את היישוב העברי מעייפות תסריטאית גויסה קירל עצמה, יחד עם עומר חזן, יעל שלביה, אלונה סער ואחרים. הם אלה שהולכים לדאוג שתוקם פה מדינה. הסטאר קוואליטי של קירל משתלט לחיוב על כל סצנה ועוזר להתעלם מהמשחק המאכזב של שאר הקאסט.
לא סתם "פלמח" גורפת פרסים בטקסי האקדמיה לילדים באותה הקלות שבה קוצרים "כלניות" בריטיות בסדרה. היא לא באמת הופכת לשיעור היסטוריה, ולא מתעכבת לרגע על חינוך מעיק. יוצרי הסדרה ידעו שצופיה לא ירוצו לגוגל כדי להבין מה אומרים מונחים כמו "העפלה יבשתית", "אוניית התקווה" או "האזנה בטלגרף". היא באה לעשות פאן - ואם צריך אז יעל שלביה תגלם מנהיגת כוח בלי שהבמאי יצעק לה "שלביה, דברי לאט, לא מבינים כלום!"
"פלמח: הסדרה שגרמה לנוער להעריץ את בן־גוריון", קראתי באחת מכותרות הביקורות, אך ממש לא בטוח שהערצת מנהיגי העבר באמת תישאר בקרב הקהל הצעיר יותר זמן מסטורי ממוצע. לא בטוח שגם האירועים ההיסטוריים ישאירו משהו עמוק אצל המתבגרים שלכם, מה שכן, סוף־סוף הבנתי על בשרי מה זה להיות בומר.
"פלמח", ערוץ טין ניק, yes
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו