הסטנד־אפ של ריקי ג'רוויס, הקומיקאי הבריטי המוכר ביותר בעולם כיום, הפך במהרה וכצפוי לשיחת היום ברשתות החברתיות בעולם ואפילו בישראל, שאליה מזדחל באיחור אופנתי סחף ה"פוליטיקלי קורקט" מארה"ב.
ממש כמו במקרה דייב שאפל, שחוסל על ידי הביקורות, גם כאן הסיפור דומה: ספיישל שעליו מקבל הטאלנט סכום כסף גבוה, שערורייה שמעירה את הענק הרדום נטפליקס שמתקשה לייצר תוכן מרענן, וחוזר חלילה. כמו שאפל, גם ג'רוויס שוחט את כל הפרות הקדושות האפשריות במה שלעיתים מרגיש כמו הרצאה ופחות סטנד־אפ, אבל עדיין עושה את עבודתו.
לג'רוויס - כמו להרבה אנשים בתחומו - עקרוני להזכיר לנו שמותר לצחוק על הכל, כל הזמן ובכל עת, אחרת לא מדובר בהומור. כיהודים שצוחקים באמת על כל נושא שבעולם זה נשמע לנו אולי טריוויאלי, אבל לא כך הדבר בטרללת האמריקנית של ימינו, שבה לצחוק על קהילת הלהט"ב או על משקל זהו חטא בל יעבור שדינו נידוי.
בגיל 62 הוא מרשה לעצמו לעבור על כל הרשימה האסורה ולבצע בה שפטים: היטלר, שואה, פדופיליה, השמנה, מגדר, פי.סי ועוד. כשזה עובד, אפשר להתמוגג על הספה מרוב צחוק. כשזה לא, אתה שואל את עצמך אם היית צריך להביא מחברת, כי בעצם אנחנו באמצע שיעור ולא באמת באנו ליהנות.
ג'רוויס מוודא על הבמה שהוא מצליח להרגיז ולעורר מחשבה בכל רגע נתון. לא פעם הוא מוסיף ש"זה בטח לא ייכנס לגרסה הסופית", אבל בסוף הכל נכנס ולוּ רק בשם הפרובוקציה באשר היא. לזעזע, ובכל מחיר, כדי להדגיש שמדובר באמנות.
יש משהו חינני בזה שגבר לבן ועשיר מאוד, כפי שהוא מגדיר את עצמו, מנסה לחתור כמעט בהתרסה תחת התרבות העכשווית וללעוג לחברה שבה הוא חי ופועל. אנחנו חיים בעידן קיצוני, ולכן הריאקציה של האמנות היא להחזיר בקיצוניות משלה. בסוף הרי הדברים יתאזנו, ושני הקצוות של התקופה הזאת ייפגשו בדיוק באמצע. פשוט צריך לתת לזה קצת זמן. עד אז, נקווה שלפחות בהומור לא ייגעו לנו.
ריקי ג'רוויס, "חלק מהטבע", נטפליקס
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו