אפשר לדמיין את מנהלי השיווק של דלתא מציגים למשרד הפרסום את המוצר החדש ואומרים לו "מדובר בתחתוני ביצי חופש - עכשיו תמכרו את זה", אבל איך מוכרים תחתוני גברים שהפוקוס בהם הוא על אזור הגשעפט הלא נעים? איך מרימים קמפיין בלי שתמונה גרפית תעלה לראש בזמן שכל המשפחה אוכלת מול הטלוויזיה, ארוחה כזו שעלולה אפילו להכיל ביצת עין, מקושקשת או הפוכה?
מורידים עשרות משטחי ביצים, נותנים לקופירייטר לכתוב שיר שמסתובב סביב המילה האסורה ומבקשים מלי בירן לבצע. בפרסומת הוא לא רק ילך, הוא גם ירוץ ויקפוץ על שביל התבניות כדי שתבינו שהוא יכול לעשות את זה בחופשיות, בלי לחשוש שאפילו אחת או שתיים תינזקנה.
לא פעם סופגת תעשיית הפרסום ביקורת חברתית מוצדקת - הערצת אידאל יופי מאוד מסוים, חוסר בגיוון עדתי. כמה מעודד לראות שדווקא היא מהווה אי של שיח נקי מגסויות. ברייק הפרסומות מבטיח לנו שיח בגבולות הטעם הסביר, ואפילו כשמדובר באזורי המפשעה המאתגרת, הפרסומאים ומנהלי השיווק יודעים לספק לנו אינטרטיימנט קליל.
הפתרון הגאוני והמבדר לסוגיה השבירה והקרינג'ית לא מגיע בחלל ריק. ענף הפרסום הישראלי הולך על ביצים כבר הרבה זמן, כאמור, ובמקום לייצר פרסומות חכמות משרתות מוצר - הוא מסתפק לרוב בתבנית בנאלית של פרזנטור מוכר פלוס שיר קליט פלוס אפס תעוזה. הפעם יש להם מה שאסור לדבר עליו בפרסומת, ואת התוצאה אפשר לסכם ב"ללכת מסביב אבל כל כך לפגוע בול". איך מסיים ליבי? "תחתונים למבינים, אתם מבינים?" כן, הבנו, תודה. הלכנו לנסות ונעדכן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו