קעקועים זה הכי אחי: הדוקו של אסף גרניט מתיש ומיותר

כחושבים על אסף גרניט, כנראה שהדבר הראשון שיעלה בראשם של רוב האנשים הוא התוכנית "משחקי השף" שבה הוא משמש כשופט (אנחנו לא נדבר על הסתמיות של "המסעדה הבאה", כן?). כמובן שאחר כך יעלו שמות של כמה מהמסעדות שלו – למשל "מחניודה" בירושלים או "שבור" בפריז, שזכתה בשנה שעברה בכוכב מישלן.

רק בהמשך תעלה המחשבה שגרניט מוכר לא רק בזכות הופעותיו הטלוויזיוניות או האוכל שהוא מבשל, אלא גם בגלל הקעקועים הרבים שמעטרים את גופו. כיאה לעובדה שהוא אחד האנשים הכי מזוהים בישראל עם קעקועים, נבחר השף להנחות את התוכנית התיעודית "קעקועים" (שמשודרת ב-HOT8) – אבל צריך להודות באמת כבר בשלב כה מוקדם: הוא לא מוסיף כמעט שום ייחודיות להגשה מעבר לעצם היותו מפורסם.

על שני פרקיה, הסדרה שיצרה שרית בן יאיר מנסה בעצם להבין מה עומד מאחורי ה"התמכרות" של הישראלים לקעקועים – ואיך הגענו מכך שאם עד לפני כמה שנים הם נקשרו בעיקר אל עבריינים או פאנקיסטים, כיום הם כבר המיינסטרים של המיינסטרים. הבעיה היא ש"קעקועים" לא מצליחה לענות על השאלה שהיא עצמה מנסה לשאול. מבלי לתת כמעט רקע מינימלי על התרבות בת עשרות אלפי השנים של הקעקועים, בוחרת הסדרה להתמקד בכמה עשורים האחרונים בארץ – ובכך נבצר ממנה לתת עושר תוכני גדול יותר.

אין אף נקודה שאפשר להצביע עליה ככזו שבה הצופים יוכלו להגיד לעצמם "אה, הנה, זו הסיבה!". לכן הצפייה בפרקים מרגישה לעיתים קצת חסרת פואנטה. הנה, עוד רגע שבו סלב מדבר על המשמעות של הקעקועים עבורו (הסיפורים של מישל טרוני, מירי בוהדנה ואיגי וקסמן הם מהבולטים מבין המשתתפים המוכרים), עוד קטע שבו אלמונים מסבירים את המשמעות של הקעקוע עבורם (פוסט טראומתי או ניצולת אונס מסבירים כיצד הקעקועים מסמלים עבורם התמודדות עם הקושי שעברו) – זה עוד מאותו הדבר למשך כ-90 דקות (המחולקים, כאמור, לשני פרקים בני כ-45 דקות כל אחד).

עם זאת, חשוב לציין כי הסדרה לא מזלזלת במרואיינים שלה או בצופיה אפילו לא לרגע אחד. היא נותנת להם את מלוא הכבוד לומר את אשר על ליבם, אבל החזרתיות הזו, שבה כל אחד מספר מה עומד מאחורי הקעקועים שלו, ממצה את עצמה די במהרה – ובטח שלא מספקת תשובה לשאלה גדולה שעומדת בליבה של "קעקועים".

וגרניט? הוא, ככל הנראה, הכוח המניע של הסדרה. לא ניתן לדעת האם התוכנית הייתה זוכה להד שונה אם דמות פחות מוכרת ממנו הייתה מנחה אותה, אבל הוא עושה בסך הכל עבודה סבירה. הוא לא מציג חתרנות מסוימת לנרטיב ש"קעקועים" מנסה להציג, אבל כשהוא מדבר עם אחרים ולא רק עצמו, הוא כן מציג צד רך ודי מפתיע בו, כאילו מדובר בשיחה פתוחה ואישית בין חברים על משמעות הקעקועים שלהם.

בניסיונה של "קעקועים" לחקור את המעבר מהשוליים למיינסטרים של ההתקעקעות בישראל, נראה שהיא רק העמיסה על הצופה בעוד ועוד סיפורים של מקועקעים. אישיים ומרגשים ככל שיהיו, הם בעיקר אומרים פעם אחר פעם את הסלוגן "יש לי משהו להגיד וכך אני עושה זאת". זו סיבה הגיונית ולגיטימית לחלוטין, אבל כמוצר טלוויזיוני זה הופך את התוכנית ללא פחות מסתמית.

"קעקועים", HOT8