העונה הראשונה הגברית של "אף פעם לא מאוחר" היתה הצלחה מפתיעה. על אף היותה עוד ריאליטי חסרת משקל, היא הצליחה למשוך אחריה קהל מבוגר ונאמן והיתה טלוויזיה טובה, ויחסית לגבולות הז'אנר גם לא מחניפה ואינטליגנטית לפרקים. ב"רשת" מיהרו להכות בברזל בעודו חם, ואל תוך אוגוסט המהביל מיהרו לייצר גרסה נשית.
הפעם נשלחו ארבע נשים מבוגרות לתאילנד, להרפתקה של "הרבה אחרי אמצע החיים". המצלמה לוותה אותן במשך שבועיים. אז מי יש לנו בעונה שנפתחה אמש? רבקה מיכאלי, שגם בגיל 80 היא אחת הנשים הנהדרות שיש לטלוויזיה המקומית להציע; ציפי פינס (,(74 מנהלת תיאטרון בית ליסין; נורית גפן (,(74 היום כבר בתפקיד אמא-של; והפרגית שבחבורה שרה'לה שרון בת ה-,70 שגם אותה אין באמת צורך להציג.
כבר מלכתחילה הדינמיקה בנמל התעופה ביציאה מן הארץ היא של העירוניות מול הקיבוצניקית שלא מפסיקה לזמזם ולשיר, וטלוויזיונית, כמו בחיים עצמם, זה עובד מצוין. הגיל עושה רק טוב לפורמט הזה, מכיוון שכל אחת מהנשים אומרת בדיוק את מה שהיא חושבת. פינס נשארת מלכת הקרח גם כשהמצלמה מופעלת, גפן לא מתביישת להודות שהיא סבתא גרועה, מיכאלי באמת מצחיקה וההומור שלה חסר גיל, ושרון היא סוג קיבוצניקי שנדמה היה שנעלם עם בוא ההפרטה.
זה עובד מצוין. "אף פעם לא מאוחר" // צילום מסך
איפה בכל זאת נפל קצת פרק הבכורה אמש? באורכו. שעה ארוכה נטו עברה על הצופים בתוך היער התאילנדי. כן, זה היה מצחיק, כן, זה היה ערוך טוב רוב הזמן, וכן, זה עשה חשק להמשיך לצפות בהמשך העונה. אבל ברשת צריכים לזכור שהקהל המבוגר לעיתים חסר סבלנות אפילו יותר מהקהל הצעיר כשמדובר בתכניות שמתארכות עד מאוחר. אז נכון, אפשר להקליט ויש צפייה מאוחרת, אבל בכל זאת, נדמה היה שזה לא עומד להיגמר בקרוב. רשת מוצאת עצמה מתחזקת בשבועות האחרונים עם "האח הגדול", וברור שהשליטה המוחלטת שלה ושל "קשת" בלוח שידורי הקיץ היא לא עניין של מה בכך, אבל בחיי, נדמה היה לי שאני מזדקן על הספה לא פחות מהנשים החינניות מהמסך שממול.
הקהל המבוגר הולך ותופס את הנישה שלו בפריים-טיים וזה יפה לראות. יחד עם "שטוקהולם" המוצלחת, נדמה שהקיץ הזה מוכיח שנינג'ות זה לא חובה, יש גם טלוויזיה שפונה לסבתות שעושות או לא עושות בייביסיטר. השאלה כיצד זה מתבטא ברייטינג תמיד תישאר לצערנו שאלת השאלות, אבל יפה לראות שהעולם לא שייך אוטומטית לצעירים, לפחות בקיץ 2018.
"אף פעם לא מאוחר", רשת 21:00 ,13
ואם הגענו עד כאן
ציינו את "שטוקהולם", אז נאמר גם שנדמה שאפילו הציניקנים הגדולים ביותר, ואם אתה מבקר טלוויזיה אז אתה כנראה אחד מהחבורה הזו, יכולים להגיד מילה טובה על לוח השידורים שהתהווה ב"כאן" מיד אחרי המונדיאל.
• היה או לא? הסקס של תיקי דיין וששון גבאי
טלוויזיה זהב. "שטוקהולם" // צילום: רונן אקרמן
עזבו רגע רייטינג בצד, ערב-ערב הטלוויזיה שאנחנו מקבלים שם היא בעיקר לא מעליבה. היא טלוויזיה שמכבדת את צופיה, שיוצרת באזז אינטליגנטי בגבולות הגזרה שלה, גם אם היא נוגעת בנושאים פופולריים כמו אוכל. תקופת ההרצה אמנם סיפקה רגעים נוראים של טלוויזיה ובזבוז אדיר של כספים, אבל בשבועיים האחרונים האצבעות הולכות מדי ערב ל-11 בשלט כדי לבדוק מה מתרחש שם. וזה לא עניין של מה בכך.
• הסלבס שכבר אורזים ל"הישרדות VIP"
• מאט לה־בלנק: זה היה הכוח של "חברים"
• "לא היינו רוצים לגדול במשפחה אחרת"
את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של "ישראל היום"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו