את מני עוזרי אני מכירה כבר שנים, עוד בימים שהיה המופע הפותח של אורי חזקיה. הקהל שצחק ונהנה גרם לי להבין כמה היו רוצים לראות אותו במופע שלם.
כבר 6 שנים שמני מריץ מופע משלו - וההחלטה לכך הייתה נכונה. מני תפס תאוצה בעזרת סרטוני הרשת הכובשים, החיקויים ובעיקר בזכות האנושיות שהוא מקרין.
אם ננתח לו את האופי נגלה שמדובר באדם פרפקציוניסט. הוא חייב לארגן את כל המופע מהתחלה עד הסוף ולוודא הכל כמה פעמים, כדי שלא ייתקל בפאדיחה. הוא מוכן נפשית לכל תקלה שתקרה, אבל גם אם כן, לסטנדאפיסט זה אתגר מצוין.
עוזרי סטנדאפיסט מן המניין כבר קרוב לעשור. הוא גדל בחולון והחל את הקריירה שלו בגיל 23 קצת אחרי שהשתחרר מהצבא כשהחליט לנסות את מזלו במועדון ה"קאמל קומדי קלאב" שבדרום תל-אביב.
הערב הראשון בו ביקר נקרא: "ערב חובבים", שם הוא הופתע לגלות שגם אם מישהו עולה לבמה בניסיון להצחיק ולא הצליח, לא קרה לו כלום. הוא מצליח לנשום, ללכת, לעמוד או בקיצור, ממשיך בחייו. הקהל עוזר לתחושה הזו ומפרגן.
לכל סטנדאפיסט מתחיל או ותיק קיים החשש מה יקרה אם לא יצחקו. זה בעצם או להיות או לחדול. עם כל החשש, הוא הבין שאם לא ינסה, הוא לא יצליח. הוא נרשם לאותו "ערב חובבים" ומשם הכל כבר היסטוריה.
הסטיגמה הקיימת שכל סטנדאפיסט היה זה שמפריע ואחראי לכל ההומור והצחוקים בכיתה נשבר פה לחלוטין. כאן הסיפור הוא הפוך - מדובר בסטנדאפיסט במראה קצת גיקי, עם היסטוריה ורקע של תלמיד חרשן שמקבל ציונים גבוהים.
לראשונה ראיתי את מני עוזרי בהופעה משלו.
מני עולה לבמה, לבוש מחויט עם קול ביישני, ופותח את ההופעה בהודעה מפתיעה שמבטלת את חששו של כל צופה שמגיע לראות הופעת סטנדאפ כלשהיא: "במופע הזה אין גסויות ואין ירידות עליכם". זהו התאהבתי.
שלא תבינו לא נכון, לפעמים אלתורים עם הקהל וקצת עקיצות מוסיפים פלפל והומור למופע, אבל לפעמים אפשר גם בלי.
רוב המופע מני מספר בדיחות על המשפחה, ואמא שלו אפילו מוזכרת לא פעם ולא פעמיים. עם זאת, רואים שהבחור מכבד ואוהב את משפחתו עד אין קץ.
הוא אוהב לחקות והוא עושה זאת נהדר, הוא זורם עם הקהל וכובש את ליבם בחמידות שלו, בהבעות שלו ובבדיחות שלו. קשה להסביר, זה נשמע לא אמיתי ואפילו קצת יחצ"ני אבל זו אכן המציאות. הוא כובש לא רק בגלל ההומור, גם בגלל האופי שלו. מתחברים אליו מאוד מהר.
טעימה מהמופע:
לאורך כל המופע, מפגין מני וירטואוזיות מדהימה של גמישות בגוף והבעות הפנים, שמוסיפות את פן הבדיחה והפאנץ'. חשבנו שמדובר באימונים מתמשכים, אך גילינו שזה בא לו טבעי יחד עם הטקסט.
המופע ארך כשעה וחצי. בסוף המופע שיתף את הקהל בבדיחות שלא סיפר במהלך המופע והקהל ביקש לשמוע אותן שוב.
רגע לפני שהלכנו הביתה, תפסתי את מני לריאיון קצר:
מי המודל לחיקוי שלך?
"אני מאוד אוהב לראות קומיקאים שהקטעים שהם מייצרים מגיעים מתוך משחק. זה גם הקו המנחה שלי. לי חשוב שלא רק הבדיחה שאני מספר תהיה מצחיקה, אלא גם אופן ההגשה שלה. לכן גם אני מאוד מתחבר ליעקב כהן ורוני ששון שקורעים אותי מצחוק".
מה ההשראה שלך? נשמע שאתה לא פוסח על בדיחות על ההורים שלך. מה הם אומרים על זה שאתה כותב עליהם בדיחות להופעה?
"היום ההורים שלי מבסוטים והם מאושרים. אבל בהתחלה זה לא היה ככה, בהתחלה אבא כעס ולא הסכים, אבל הראתי לו את הצ'קים אז הוא אמר תכתוב גם על אמא".
איפה אתה רואה את עצמך עוד 5 שנים?
"מבחינה מקצועית, עם מופע סטנד אפ ששומר על מגמת השיפור, ומבחינה אישית כמובן לשמור על משפחה מאושרת ובריאה. הכי קלישאה אבל גם הכי אמיתי".
אתה מציג את עצמך כדמות החנון במופע, ספר לנו איזה ילד היית בבי"ס?
"אין ספק שבמראה שלי אני לא יהודה לוי, אבל זה לא שבאמת הייתי החנון של הכיתה. מה שכן, הייתי חרשן בטירוף. אני זוכר שזה גם לא הסתדר למורה לתנ"ך, שלא הבינה איך מצד אחד אני הייתי התלמיד הליצן שעושה 'דאחקות' וחיקויים, ומצד שני קיבלתי את הציון הכי גבוה במבחן הראשון. בבחינה בע"פ הוכחתי לה שאני בקיא בחומר. חרשן זה אופי וזה נשאר איתי עד היום כשאני עושה חזרות על טקסטים".
מאיפה הגיעו החיקויים?
"אני זוכר שכשהייתי ילד מה שהכי תפס אותי בחיקויים זה הריגוש מ'לחקות את מי שאסור'. נהנתי לחקות בעיקר את המורים, המורות ושחקני כדורגל. החברים בכיתה התחברו לאומץ הזה. זה גם נתן לי המון ביטחון. הייתי חוזר הביתה נעמד מול המראה וממש מפתח את זה. הייתי מחכה למסיבות הסיום רק בשביל לעשות מערכון על המורים. עכשיו כשאני חושב על זה, אפשר להגיד שהמערכון על המורים הוא למעשה ההופעה הראשונה".
במופע חיקית כרוז, מורה ושדרני רדיו - אם לא היית סטנדאפיסט, באיזה מקצוע היית בוחר ולמה?
"יש מצב שהייתי רואה חשבון, למעשה כבר נרשמתי ללימודים. התייחסתי לסטנד אפ בהתחלה כתחביב, פתאום בשלב מסוים נהיה ביקוש להופעות. אהבו את הקטעים שיצרתי. באמת שלא התייחסתי לזה כאל מקצוע אבל הרגשתי שזה חזק ממני, שהסטנד אפ תפס אותי והחזיר אותי. הבנתי שזה היעוד שלי".
מה הכי חיקוי שאתה הכי אוהב לעשות ולמה?
אני מאוד אוהב לחקות את בוני גינצבורג. הוא מאוד רחוק ממני במראה ובסגנון - גבוה, חתיך, יפיוף וכל מה שהחיים לא נתנו לי. וגם מעבר לזה שאנשים עפים על החיקוי, אז אני מאוד נהנה לבצע אותו"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו