מה גורם לאדם לעשות משהו כל כך מסוכן ומטורף לפרנסתו כמו לרוץ על גלגל שמסתובב במהירות, בגובה של עשרה מטרים, לרכוב על אופניים שנוסעים על חבל דק באוויר או לעשות עמידת ידיים על ערימת כיסאות המונחים זה על גבי זה?
על השאלות האלה ניסיתי לקבל תשובה בשיחות עם חברי הקרקס הקנדי המצליח "סירק דה סוליי", שיגיע לארץ ביוני עם המופע "קוזה" (KOOZA). כדי לדעת מה מחכה הקיץ לקהל הישראלי, נשלחתי לראות את המופע במדריד. במהלך הצפייה היו רגעים שלמים שבהם היה נדמה לי שליבי יפסיק לפעום - וזו לא הגזמה. מה שמתרחש על הבמה הוא לעיתים מטורף ממש. נכון, יש את הליצנים המסורתיים עם ההומור הליצני שלהם (ועם המתנדבים מהקהל שהם מתעללים בהם), אמני ג'אגלינג וחישוק, תזמורת חיה, זמרת ותלבושות מרהיבות - וכל מה שעושה קרקס - אבל נראה שלב ליבו של המופע הוא שורה של אקרובטים שעושים על הבמה דברים על־אנושיים.
מאוחר יותר יספר לי סדריק, אחר מאמני סירק דה סוליי, שהרעיון להגיע לקרקס ניטע בו כבר בגיל 10, כילד שגדל באוטווה בירת קנדה וראה לראשונה את המופע של סירק דה סוליי. מייד אחר כך, לדבריו, החל ללכת לחוג קפיצה על טרמפולינות ובהדרגה התמקצע, נכנס לנבחרת קנדה בטרמפולינות (יש דבר כזה) ובגיל 19 הצטרף לסירק דה סוליי.
בכלל, כל מי שמדברים איתו מספר שההגעה לסירק דה סוליי היתה מבחינתו הגשמת חלום. אחראית התלבושות, אלכס מאנגליה, סיפרה שהגישה בקשות קבלה לקרקס שוב ושוב, במשך שנים, עד שהצליחה לעשות זאת. גם המנהל האמנותי, האמריקני דין הארווי, החל בכלל כרקדן וככוריאוגרף ועבר תחנות רבות עד שהגיע לתפקידו הנוכחי.
איך הם מסתדרים עם חיי הנדודים של אמני קרקס? איך מנהלים חיי משפחה? נראה שכולם חיים עם זה בשלום. בני הזוג והמשפחות מצטרפים אליהם לעיתים, הם מבקרים בבית אחת לשנה - ואיש מהם לא מתלונן על כך, לפחות לא מול אנשי תקשורת.
כרגע נמצא הקרקס במדריד, אחר כך ימשיך לסביליה שבספרד, משם לליון שבצרפת ואז אלינו לתל אביב. בין עיר לעיר יש להם שבוע הפסקה מהופעות, ואז ריטואל קבוע של הופעה ערב־ערב, לפעמים כמה הופעות ביום.
עורם את הכיסאות בעצמו ואז עושה עליהם עמידות ידיים// צילום: Annika Franco
סירק דה סוליי, צריך לומר, הוא הפרארי של הקרקסים. מה שהתחיל כמופע של 20 אמני רחוב בקוויבק שבקנדה באמצע שנות ה־80 הפך לאימפריה שמעסיקה כ־4,500 איש ברחבי העולם, מתוכם 1,400 אקרובטים ואמני קרקס שמגיעים מכ־70 מדינות.
לסירק דה סוליי יש כמה מופעים שרצים במקביל ברחבי העולם, באמצעות יותר מ־20 צוותים. בעבר הגיעו לארץ המופעים "אלגריה" (2012) ו"קידם" (2015), אולם שני המופעים האלה הוצגו באולמות קיימים בתל אביב ולא באוהל הקרקס המסורתי.
הפעם יגיע המופע "קוזה", שיוצג באוהל הקרקס שאותו מכנים אנשי סירק דה סוליי "The big top". מה זה משנה אם האמנים מופיעים באולם או באוהל קרקס, אתם שואלים? ובכן, התדהמה שהיתה על פני אנשי סירק דה סוליי כשניסיתי להבין למה זה בכלל משנה, הבהירה לי שאני מפספסת פה משהו. מבחינתם, קרקס צריך להיות מוצג באוהל קרקס. זו החוויה השלמה, כזו שבה הקהל יושב מסביב לבמה, קרוב אליה, ויכול לראות מכל נקודה את מה שמתרחש.
הקמת האוהל הזה בתל אביב היא אופרציה מורכבת ביותר. המקום שנבחר הוא פארק הירקון, שם יוקם האוהל העצום של סירק זה סוליי, שאמור להכיל כ־2,400 צופים. לצורך הקמת האוהל נדרשים שבעה עד עשרה ימי עבודה, והוא כולל את הבמה ואת האזור שמאחורי הבמה, שם נמצאים מרחב התלבושות (וכמה תלבושות יש במופע הזה!), זירת האימונים של האקרובטים - שנראית כמו חדר כושר קטן - וכל מה שצריך כדי להחזיק צוות של עשרות אנשים במשך חמישה שבועות.
כל האופרציה הזאת תגיע ביוני לפארק הירקון יחד עם צוות בן 122 בני אדם מ־25 מדינות, החל מסין ומטיוואן, דרך רוסיה, צרפת וספרד ועד לקנדה ולקולומביה. חברי הצוות מספרים שהם מתרגשים להגיע לתל אביב, שכן איש מהם עוד לא ביקר פה, אבל הם שמעו דברים טובים. "אתם יודעים אילו טמפרטורות יחכו לכם בתל אביב?" אני שואלת בעודי מסדרת את הכפפות ואת הצעיף שמגינים עלי מפני הקור המדרידאי, "כן", הם עונים בחיוך, "ואנחנו מצפים לזה בקוצר רוח".
הכותבת היתה אורחת ההפקה של סירק דה סוליי במדריד
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו