אפילו בטיקטוק: הדור הבא של הנצחת השואה

לקראת יום השואה 2019 הזדעזעה הארץ כשמעל נתיבי איילון נתלו שלטי ענק המבשרים על סדרת רשת חדשה בשם "הסטורי של אווה".

אווה היימן היא ילדה יהודיה הונגריה בת 13 שנספתה באושוויץ ותיעדה ביומנה את חודשי חייה האחרונים. אולם היזם מתי כוכבי ובתו מאיה, יוצרי הפרויקט החדשני שהועלה לאינטסגרם כשורה של סטוריז, רשמו הצלחה מסחררת עם 300 מיליון צפיות ב-48 השעות הראשונות לעלותו לאוויר, וחשיפה תקשורתית בינלאומית חסרת תקדים, שהביאה איתה מיליוני עוקבים ופרסים בינלאומיים יוקרתיים, שיתופים בקרב מקבלי החלטות ומובילי דעה בארץ ובעולם, מבנימין נתניהו ועד הבית הלבן ומדינות ערב, מגל גדות ועד ג'רי סיינפלד ועוד.

דומה כי החדשנות והאימפקט שחולל "הסטורי של אווה" הביאו לידי ביטוי שינוי בתפיסת הזיכרון וההנצחה של השואה, שהוצגה באמצעות ז'אנר תקשורתי חדש הפותח פתח לקירוב צעירים, שהמדיה היא המקום שבו הם נמצאים שעות רבות מזמנם. כאן הם גם פגשו את סיפורה של אווה, ואיתו נפתחה בפניהם הדרך ללימוד והנצחת השואה.

היום (רביעי), יום השואה הבינלאומי, ובמלאת 76 שנים לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, עמותות "דורות ההמשך" בראשותה של היו"ר בילי לניאדו ובשיתוף "יד ושם" תקיים בשעה 18:30 אירוע מקוון בזום בנושא "לאן נוביל את הזיכרון? - המדיה החברתית והדיגיטלית במאבק על זיכרון השואה". בין הדוברים הרבים בכנס גם שלושה צעירים שידברו גם על הירתמות המדיה החברתית לטובת לימוד והנצחת השואה בקרב בני הדור הצעיר.

"המפגש הראשוני של הקהל עם 'הסטורי של אווה' היה סוג של שוק", משחזרת מאיה כוכבי (29), "ובהמשך זה פשוט עבד. באמצעות הקונספט באינסטגרם אנשים התחברו לסיפור של אווה כילדה אמיתית מהונגריה שנרצחה בשואה".

ממרחק הזמן שחלף מאז עלה הסטורי של אווה, כוכבי מצביעה על הדבר המרגש והמשמעותי שהביא איתו המיזם: הודעות שמגיעות לעמוד האינסטגרם של אווה. "מגיעות מיליוני הודעות הכתובות בשפות שונות, שלא את כולן אני מבינה. אני לא מגיבה להודעות כי הן אישיות מהשולח.ת לאווה. הם כותבים לה: 'אני מצטער על מה שקרה לך', לא אשכח אותך', 'את נותנת לי כוח להמשיך הלאה', ועוד.

"מכיוון שאנחנו חיים בעולם שבו יש אנטישמיות, משמח לגלות את ההשפעה של הפרויקט על אנשים מכל העולם ומחתך גילאים שונה", מפרטת כוכבי. "שמעתי שביום הזיכרון לשואה בני נוער קובעים עם חבריהם לצפות ביחד ב'הסטורי של אווה'".

עבודות מחקר של סטודנטים באוניברסיטה בוחנות את האפקט של הפרויקט הזה על הצופים שנחשפו לסיפור השואה דרך המדיה, מאמרים אקדמאים התפרסמו בנושא, וארגונים ומדינות מתעניינים בקונספט של ה"סטורי של אווה" כדרך חדשנית ומיטיבה לספר את ההיסטוריה שלהם לדורות הצעירים. "ביפן הביעו עניין ללמד בדרך זו לצעירים את הטרגדיה של הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגאסקי במלחמת העולם השניה",  מספרת כוכבי.

איך את מסבירה את ההצלחה?

"לא די לראות את 'הסטורי של אווה' כדי ללמוד על השואה. אבל זוהי דרך שבה אפשר ליידע צעירים ואנשים נוספים שלא התעניינו בנושא, או כאלה שהיה להם קשה ללמוד את ההיסטוריה של השואה, בדרך אחרת. הפרויקט פגש את הקהל הצעיר במקום שהוא ממילא נמצא בו מזה שנים רבות, ומלמד אותו את אירועי השואה וההיסטוריה בצורה אמיתית עם אהבה רגישות וכבוד.

"במפגשים שלי עם קבוצות ילדים ונוער בארץ ובעולם, רבים מספרים שהדבר שריגש אותם במיוחד זו הסצנה שבה האם והסבתא נותנות לאווה את המעיל ועליו הטלאי הצהוב. הילדים צופים ומתחברים דרך האינסטגרם למעשה הזה, שבעיני האם והסבתא הוא מעשה טוב, אבל בעצם מישהו מבחוץ כופה עליה ולוקח משהו מהזהות והזכויות של אווה. וזה כל כך שונה ממה שהם למדו על הטלאי הצהוב בשיעורי ההיסטוריה".

"בבית שבו גדלתי כבת לדור שלישי לשואה, כל יום היה יום השואה. היא הייתה דבר חי ופעיל, זה היה אירוע מכונן", מצהירה הבימאית אילאיל סמל (30), בתם של נועם סמל מנהל תיאטרון "הבימה" ושל הסופרת והמחזאית נאוה סמל ז"ל.

"אמא תמיד אמרה שלאחר שאחרון שורדי השואה יילך לעולמו, יישארו לנו ספרים, שירים, סיפורים, סרטים, מחזות ומוזיקה, אמנות שדרכה אנחנו יכולים להבין ולשאול שאלות על השואה גם אם האדם שהיה שם איננו. האמנות היא מפתח לרגש והרגש הוא מפתח למחשבה", מחדדת סמל.

לדבריה, לרשות בני ובנות הדור השלישי עומדים אמצעים טכנולוגיים מתקדמים, כך שבלחיצת כפתור ומקלדת הם יכולים להגיע או ליצור תכנים חדשים ומרגשים. "כל מדיה היא לגיטימית לספר דרכה את סיפור השואה. אינסטגרם, טיקטוק, פייסבוק או סרט הם הפלטפורמה שמאפשרת לנו לצרוך את החומרים האלה, ולכן אני הכי בעד לחבק ולהוקיר פרויקטים כמו 'הסטורי של אווה', כי הוא מהווה בסיס חשוב לשמיעת הסיפורים והכרת המורשת על ידי בני הנוער כדי להבין את עצמם".

"יש לנו צמא להכיר מקרוב את הסיפורים האלה. פרויקט כמו 'זיכרון בסלון' מעיד על כך שאנשים זקוקים לחוויה אינטימית, ולא רק להשתתף בטקס ממלכתי או לצפות ב'רשימת שינלדר'. הם רוצים לשמוע סיפורים על אנשים ממשפחתם או של חברים".

המחזה הקצר "אין מחנות ב-ע'" שכתבה אילאיל סמל, עוסק במסע לפולין של תלמידי תיכון, שבמהלכו הם חווים אהבה ראשונה. "רציתי להבין את האבסורד בשילובם של חיים ומוות. זו הייתה הדרך היחידה לחיות את השואה ולדבר אותה. כפי שגיליתי כתלמידת תיכון, מורדי גטו ורשה היו עסוקים בזמן המרד בפרשיות אהבה בינם לבין עצמם. זה ריגש אותי מאוד. ממש השתגעתי מזה. גם בני נוער שישמעו סיפור כזה היום יזדהו איתו ויבינו משהו על עצמם".

כלומר, את דוחה את החשש מפני זילות.

"מה שמעניין זה הסיפור. גם משחק מחשב, סדרת טלוויזיה או טיקטוק זה אדם שמספר סיפור על עצמו. אין פה שום זילות בערך השואה. יש קושי אמיתי בהנחלת השואה, ויחד עם זאת צריך לזכור כי התרבות היהודית המציאה את הזיכרון בדמותו של הפורמט הגדול מכולם - ההגדה של פסח, שאנחנו קוראים בכל שנה גם כשאנחנו מתכנסים בזום".

רועי שרמן, 17, הוא הצעיר בדוברים באירוע הזיכרון של עמותת "דורות ההמשך". תלמיד כיתה י"א במגמת ניו מדיה בבית הספר "אורט" כפר סבא, ורכז ומשתתף פעיל בפרויקט "מחוברים" של רשת "אורט שפירא". "במסגרת הפרויקט כל תלמיד מחובר לשורד שואה ומגיע לביתו (בעידן שלפני הקורונה ועתה באמצעות הזום, ר"ק). מרבית שורדי השואה הם אנשים בודדים, ואנחנו משמשים להם חברה, מאזינים לסיפור האישי שלהם ומסייעים להם במה שנדרש. זה מאפשר לי לצאת מאזור הנוחות שלי כצעיר שחי בישראל ב-2021, כשאני שומע מאדם על החיים השונים שהיו לו" הוא מספר.

שרמן מחובר לשורד השואה דוד פרסמן מכפר סבא, אלמן, אב לילדים וסב לנכדים. "עד שהסכים לספר את הסיפור שלו החלה הקורונה. דוד הוא אדם חברותי ואופטימי, והקשר בינינו נוצר בקלות. מאז הקורונה והסגרים, המפגשים השבועיים מתקיימים בזום, אבל בימי שישי אני מביא לו עוגה לשבת שאני מכין ביחד עם אמא שלי".

עד "מחוברים" מה ידעת על השואה?

"בעיקר ממה שלמדנו בשיעורי היסטוריה על אושוויץ ועל מרד גטו ורשה. ההתנדבות במחוברים מאפשרת היכרות אישית עם האדם שמאחורי הסיפור, שאינו רק סתם מספר. אני לומד להכיר היכן הוא היה, איך שרד, מה קרה למשפחתו. יוצא שהסיפור האישי פותח אותך לסיפור ההיסטורי הכללי".

 מסיפור לסרטון - עדות שואה מפי רות באומן

המפגש האישי עם שורדי השואה הביא את שרמן לגייס לטובת העניין את הטכנולוגיה. הוא הקליט עדויות של חמישה שורדי שואה והעלה את סיפוריהם כסרטונים ליוטיוב. אחד הסרטונים שיצר הוא בהשראתו של דוד לייטנר מ"מבצע דוגו", ששרד את צעדת המוות, וכאות ניצחון הוא מצטלם כשהוא אוכל פלאפל ביום שחרור אושוויץ. הכדורים החומים האלה, שטעם כשהגיע לארץ, הזכירו לו את הלחמניות שאותן חלם שיאכל בישראל. בהשראתו וכאות הזדהות, הצטלם שרמן עם חבריו כשהם אוכלים פלאפל ביום שחרור אושוויץ, והעלה את התמונות לרשת עם הסבר לצופים.

"הסיפור של לייטנר נגע בנו, והחלטנו לצלם את הסרטון שעלה לטיקטוק וליוטיוב ותורם להעברת המסר לבני הנוער", סיפר שרמן. "כדי להעביר מסר משמעותי בשנת 2021 רצוי לעשות שימוש ברשתות החברתיות ובטכנולוגיה. גם מי שלא מתעניין, כשהתוכן יופיע ברשת קיים סיכוי שזה יגיע אליו וייגע בו. כשצפיתי ב'סטורי של אווה' הרגשתי שאני צופה בנערה רגילה שחיה בתקופה לא רגילה. זה סקרן אותי מאוד. האינסטגרם נתן לי ראייה ייחודית עליה ועל התקופה שבה היא חיה. אני מאמין שהצגת הנושא בצורה חדשנית תגרום לרוב בני הנוער להתעניין ולצפות".

 תלמידים וניצולי שואה בטיקטוק - תיכון אורט שפירא

גם שרמן לא חושב שמדובר בזילות השואה. "יש כאלה שאומרים כי עיסוק בשואה באינסטגרם מפחית מחשיבות זיכרון השואה. הם טוענים שזה לא לגיטימי לקחת אירוע חשוב וטראומתי בהיסטוריה היהודית ולשים אותו ברשת צבעונית שבה מעלים גם צילומים של בילויים ואוכל. אני, בניגוד אליהם, חושב שהעלאת הנושא באינסטגרם יכולה להנגיש אותו לצעירים. הם לא יקראו כתבה בעיתון, אבל כשסרטון על השואה יופיע ברשת חברתית, זה עשוי לפתוח להם את הלב ולהתחבר לסיפורים האלה".

"לאן נוביל את הזיכרון" – המדיה החברתית והדיגיטלית במאבק על זיכרון השואה.

אירוע מקוון של עמותת "דורות ההמשך" בשיתוף "יד ושם"

יום הזיכרון הבינלאומי לשואה – 27 בינואר 2021 בשעה 18:30

הכנס חינם לחברי העמותה. לאחרים: 30 שקלים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו