אחרי שנה של השבתה מפעילות, תיאטרון בארש שבע פותח מחר סופסוף את דלתותיו לקהל. ההצגה הראשונה שתעלה בתיאטרון היא "דרך השלום", קומדיה פוליטית מאת גיא מרוז, בכיכובם של מולי שולמן, שרה וינו אלעד, קרלוס גרזוזי, אורן כהן, זוהר מידן ועוד.
המחזה, בהשראת אריסטופנס, עוסק בחקלאי ותיק, שגר בעוטף עזה, אשר כורת ברית עם שכנו הערבי שחי מעבר לגדר. את ההצגה מביימת שיר גולדברג, ומי שעומד לצדה כעוזר במאי הוא מולי שולמן, שגם משחק בהצגה.
"לגיא מרוז יש עט מושחז וסאטירי", אומר שולמן. "אני משחק חקלאי בעוטף עזה שמגדל עגבניות, ויום אחד תופס אצלו בחצר ערבי שגר 250 מטר ממנו, מעבר לגדר. הערבי מנסה לגנוב לו חשמל. בין השניים נוצרת שותפות גורל והם מחליטים לעשות הסכם שלום: שקט מהפגזות תמורת חשמל. בנוסף יש את הדמות של שר החוץ שעושה כל מה שהוא יכול כדי לפרק את ההסכם הזה, כי אי אפשר ששני אנשים פרטים יראו לכולם שאפשר לעשות שלום".
עבדתם על המחזה הזה בתקופת בחירות סוערת. אני מניחה שהמציאות נכנסה לחדר החזרות.
"ברור. צחקנו על זה כל הזמן ומצאנו הקבלות בין המחזה לבין מה שקורה עכשיו. זה בהחלט נראה רלוונטי מתמיד, והמחזה נכתב בכלל לפני הקורונה. כל מה שקרה בשנה האחרונה רק הפך אותו לאקטואלי ולרלוונטי יותר".
"זו יוזמה שבאה משיר גולדברג, המנהלת האמנותית של התיאטרון שגם מביימת את ההצגה. היא הושיטה לי יד לשיתוף פעולה. ביימתי בעבר הצגה אחת בתיאטרון באר שבע בשם 'בוא תכיר את אבא', והיא חשבה שיהיה נחמד לשתף פעולה. אני אחראי על הערוצים הקומיים של ההצגה והיא על כל השאר. בפעם הראשונה בחיים הייתי צריך לחבוש כובע כפול של שחקן ועוזר במאי במקביל. אני לא חושב שאעשה זאת שוב כל כך מהר (צוחק), זה לא קל, אבל זה מאוד מתגמל. יש סצנות שלמות בהצגה שאני לא נמצא בהן, ואותן היה לי הכי כיף לביים. הקאסט הקומי מעולה ממש".
אחרי שנה של ישיבה בבית אתה חוזר לשחק בכמה הצגות במקביל. מתרגש?
"מאוד. בתוך שלושה חודשים אני הולך לשחק בשלוש הצגות במקביל (בנוסף ל"דרך השלום" גם ב"הדירה של רוזה" וב"נופים קסומים" - מ"כ). אחרי שנה שלמה זו הרגשה נהדרת, אם יש היסטריה - זו ההיסטריה שאני רוצה, היסטריה של עבודה, של יומן שמתמלא בתאריכים, של חזרה לעניינים. בשונה מהרבה חברים שלי, בארבעת החודשים האחרונים זכיתי לעבוד כי עשינו חזרות על הצגות".
אתה לא חושש שהכל ייסגר שוב מתישהו?
"ברור שיש חשש מהלא נודע. גם לגבי הקורונה וגם לגבי הקהל ואיך הכל יתנהל עם החיסונים, עם התו הירוק ועם הישיבה במרחקים. איך אנחנו נרגיש כשאנחנו משחקים בקומדיה באולם ענק שאנשים יושבים בו איים איים, מופרדים ועטויים במסכות? איך נדע מה הפידבק? איך נצליח להרגיש אותם? יש הרבה סימני שאלה לגבי המפגש הזה אבל יש לי תחושה שגם לשחקנים וגם לקהל יש רצון אדיר להיפגש ולראות איך זה יעבוד. יש חשק מוגבר לצרוך את תיאטרון". טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
