פסטיבל "פותחים במה" למחזאות ישראלית, שייפתח היום (חמישי) בתיאטרון בית ליסין, מוקדש לזכרו של יוצר התיאטרון רוני פינקוביץ', שבחר לשים קץ לחייו בדצמבר 2020 לאחר מאבק ארוך שנים במחלת הטרשת הנפוצה.
במסגרת הפסטיבל יתקיימו קריאות מבוימות של חמישה מחזות ישראליים חדשים, ובהם המחזה האחרון שכתב פינקוביץ', "המטפלים", שמסתמך על חוויותיו האישיות מתקופת מחלתו. המחזה יוצג בקריאה מבוימת על ידי חברו הטוב של פינקוביץ', דרור קרן, וכן קובי פרג', אודי רוטשילד ועודאל חיון. את הקריאה יביים ארז שפריר, שעבד ביחד עם פינקוביץ' על המחזה.
המחזה עוסק בשלושה ישראלים שנקלעים לפיליפינים ומוצאים עבודה בתור מטפלים סיעודיים, מה שגורם ללא מעט רגעים משעשעים בעקבות היפוך התפקידים. אלמנתו של פינקוביץ', תומי יואל, מספרת איך נולד המחזה: "בעקבות המצב הבריאותי של רוני וההידרדרות של הטרשת הנפוצה, נכנס לחיינו לפני שנתיים וחצי בריקס המדהים, מטפל פיליפיני, אח מוסמך, נשוי ואב לילדה. נחשפנו מאוד מקרוב לחיים אחרים לגמרי של עם אחר, שבגלל המצב הכלכלי בארצו נאלץ לחיות בפיצול. הסבתא והסבא מגדלים את הילדה שלהם שם, והם חיים פה. "הוא ממש הפך להיות הבן שלנו בהרבה מובנים. רוני לקח את הזרע הזה של הסיפור והנביט אותו. הוא התחיל לכתוב את המחזה בסגר הראשון. זה התחיל כשהוא מקליד, ובגלל ההידרדרות הגופנית שלו, הוא עבר בשלב מסוים להקלטה. את הדראפט האחרון הוא כבר הכתיב".
הוא דיבר על כך שזה המחזה האחרון שלו?
"ממש לא. הוא בכלל לא דיבר על מוות. הוא כן דיבר על זה שהוא לא יודע אם ירצה להמשיך ולביים עוד בתיאטרון הרפרטוארי, כי הוא מספיק חולה בשביל לעשות אמנות נטו בלי לחשוב על העניין הכלכלי־מסחרי".
ובכל זאת המחזה הזה יעלה בתיאטרון הרפרטוארי.
"הקשר של ציפי פינס (מנכ"לית בית ליסין; מ"כ) עם רוני הוא בכלל מהנעורים. היא היתה המורה שלו בתלמה ילין, הם הפכו לחברים, והיו ביניהם יחסים הרבה מעבר לתיאטרון. אני חושבת שהיא מאוד אמיצה כשהיא מעלה את 'המטפלים' כי זה לא מחזה רפרטוארי רגיל. היא עושה את זה כי זה רוני.
"זה יתחיל בקריאה מבוימת מול קהל, ואז תהיה עבודת שכתוב. אני מאוד שמחה שהפסטיבל מוקדש לזכרו. הבת שלנו איאן (שהיא שחקנית; מ"כ) תשיר בטקס עם החבר שלה, השחקן עלא דקה. אני חושבת שאם רוני היה פה - הוא היה מאוד שמח. הוא מאוד אהב את הפסטיבל הזה".
מה שלומך היום? איך את מתמודדת?
"אני לומדת להיות יחידה. הייתי בזוג 30 שנה, והחיים שלי השתנו לחלוטין. כמעט אין שום דבר שנשאר אותו הדבר. אני חווה את כל קשת הרגשות, לומדת לנשום, להאט, להקשיב לעצמי. אני חווה עצב גדול, ואני נותנת לו להגיע בגלים גדולים ולשטוף אותי - אבל לא להטביע".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו