רגע לפני שתיאטרון חיפה ערך מסיבת עיתונאים כדי להציג לתקשורת מחזמר מקורי בשם "התחנה", העניינים השתבשו. מירי אלוני, שאמורה היתה לככב במחזמר, אושפזה בבית החולים עם זיהום חמור ברגלה. כדי להציל את חייה נכרתה רגלה הימנית מהברך ומטה, ובתיאטרון הבינו שאלוני לא תוכל להשתתף במחזמר, שאמור לעלות בנובמבר. מי שתחליף אותה במחזמר היא דפנה דקל.
"הלב יוצא אל מירי, זה כואב נורא", אומר שי להב, שכתב את המחזה יחד עם דפנה אנגל. "זה היה כבוד ועונג לעבוד איתה בתקופה האחרונה, היא ממש הדבר האמיתי, וכולנו מאחלים לה בריאות והחלמה מהירה. הלוואי שתהיה אורחת הכבוד שלנו בפרמיירה".
אנגל מוסיפה: "היא בולדוזרית וחזקה, ואנחנו מאחלים לה החלמה מהירה. הדמות שכתבנו לה היא של שדרנית רדיו שהיתה כוכבת לפני המון שנים והיום היא על גבול הפתטית, שוכחת טקסטים. בתחנה רוצים להיפטר ממנה אבל היא עדיין הלב של התחנה. אין מישהי שהדמות הזאת בהשראתה, אבל זו דמות שמסמלת את המפגש שיש בתחנת הרדיו בין הדור הצעיר מאוד לדור הבוגר. היא מייצגת את השדרנית המיתולוגית".
"התחנה" מגולל את סיפורה של קבוצת חיילים שמתקבלים לקורס הנחשק של כתבי שטח בתחנת שידור צבאית. תחילה השירות שלהם נראה להם אפור ונטול כוח, אולם אירועי ההתנתקות משנים את התמונה. המחזמר כולל להיטים ישראליים מוכרים, והבמאי הוא שוקי וגנר. הניהול המוזיקלי הוא של טל בלכרוביץ. בין השחקנים שמשחקים במחזמר: אלון אופיר, דניאל מורשת, שמעון מימרן, גל מלכה, יניב סוויסה ועוד רבים.
"הכל התחיל כשמשה נאור, המנהל האמנותי של תיאטרון חיפה, התקשר אלינו בוקר אחד בחודש דצמבר ושאל מה דעתנו לכתוב מחזמר על גלי צה"ל", מספרת אנגל, "זה היה רעיון של מנכ"לית התיאטרון, ניצה בן צבי, שמאוד רצתה שנעשה מחזמר יחד".
השם "גלי צה"ל" לא מופיע במחזה, למרות שכולם מבינים שזו ההשראה.
אנגל: "זו השראה למקום די מופלא, יחיד בעולם, שיש בו גם צעירים מאוד וגם אזרחים מבוגרים, והחיבור הבין־דורי הגניב אותנו. בצבא אני בכלל שירתי בלבנון, הייתי מהחיילות הבודדות שם".
להב: "אני הייתי חייל קרבי בנח"ל. הייתי אנטי־גל"צ כמה שנים, אבל בהמשך אפילו שידרתי בתחנה את התוכנית 'ציפורי לילה'. לא קראנו לתחנה במחזה 'גל"צ' כדי לתת לעצמנו חופש יצירתי, אבל המחזה רווי דברים שהם חצי מוכרים ודמויות ששימשו לנו השראה. למשל, לקחנו השראה מדמותו של עמית סגל, דמות של כתב דתי־לאומי".
אנגל: "המצאנו סיפור שאולי קרוב למציאות, אבל עפנו למקומות רחוקים. למשל, יש לנו כתב אתיופי שההשראה שלו היתה דמותו של ברהנו טגניה, אפילו שהוא לא היה בכלל בגל"צ".
להב: "יש לנו כתבת שהיא חצי יהודייה וחצי מוסלמית, את יכולה לעשות לבד את הרפרנס" (צוחק).
לאחרונה מדברים שוב על סגירת גלי צה"ל. זה נכנס למחזה?
אנגל: "זה בא לנו מעולה מבחינה דרמטית. האמת היא שזה היה בסיפור שלנו עוד קודם, כי תכלס בכל כמה שנים יש איום כזה".
להב: "האיום הזה מרחף במשך שנים, ורצינו להראות איך זה בא לידי ביטוי בהנחיות וביחס לכתבים".
זה מחזה שביעי שאתם כותבים ביחד.
אנגל: "אנחנו קוראים לזה 'הקייטנה של דפנה ושי'. אנחנו פשוט מאוד נהנים, ועכשיו יש כבר משהו חדש שמתבשל לו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו