צדי צרפתי חושף הכל: "יש לי כל כך הרבה מה לספר"

אי אפשר לדמיין את עולם התרבות הישראלי בלי צדי צרפתי, האיש שנגע בכל כך הרבה צמתים חשובים בתרבות שלנו, וכבר כמה עשורים פועל ויוצר בסצנת התיאטרון, הבידור והמוזיקה.

עם ערב יחיד שבנה לחוה אלברשטיין, מחזות זמר, מחזות, מופעי בידור, תוכניות טלוויזיה ומופעים למבוגרים ולילדים, הפך צדי לאחד מהבמאים המצליחים בארץ, ובאמתחתו ארסנל מפואר של יצירות בבימויו, ובהן "בוסתן ספרדי", "יוסף וכתונת הפסים", "מצחיקונת", "שורת המקהלה" ו"קזבלן".

לראשונה זה 55 שנה, אחרי שהרגיש בנוח בכיסא הבמאי, יוצא צרפתי מאזור הנוחות שלו וחוזר לבמה במופע חדש יחד עם הזמרת והשחקנית גלית גיאת והמוזיקאי רועי זו־ארץ. במופע, שנקרא "מופע חייו" ואשר יעלה במרכז שטיינברג בחולון ב־26 בינואר ולאחר מכן בזאפה הרצליה ב־7 בפברואר, יחזור צרפתי לרגעים הגדולים בקריירה של יותר מ־70 שנה, לסיפורים שמאחורי הקלעים ולשירים היפים שליוו את חייו.

"זה תהליך שהתחלתי עם עצמי לפני כמה חודשים", מספר צרפתי, "קינאתי בחברים שלי כמו אהוד מנור, שהיה מופיע עם עפרה ומספר על השירים, או דן אלמגור, שמופיע ומספר על שיריו, ותמיד אמרתי, למה שלא אעשה את זה? יש לי כל כך הרבה מה לספר, צמתים בעולם התרבות שנגעתי בהם ושהייתי חלק מהם, אמנים שפגשתי בדרך. ניסיתי לבד כמה פעמים והחלטתי לשדרג את זה ולעשות עם זה משהו, ועכשיו יש מופע שמורכב גם מסיפור חיי המקצועיים וגם מהעבר שלי כשחקן".

נכנסת לעולם המשחק בגיל צעיר מאוד, אבל לא בחרת בקריירה של שחקן.

"בגיל 29 מאסתי בתיאטרון, הבנתי שקריירה גדולה לא אעשה, שהנתונים שלי הם לא בשביל להיות כוכב. גובה אין, קול זה לא הצד החזק שלי, אני נחמד, ולתפקידי אופי לא מספיק נחמד, אז החלטתי לחתוך ולעזוב. הייתי ברמן במשך שנה וחשבתי הרבה־הרבה, ואני מודה שלולא חוה אלברשטיין, שהיתה ידידה שפגשתי וששיתפה אותי בחלומות שלה להעלות ערב לבד, זה לא היה קורה. היא התייעצה איתי על שירים כמו עם חבר, דמיינתי איך הבמה נראית ומה היא צריכה לעשות, ויום אחד היא אמרה לי - אולי אתה תביים?

"היא פנתה ליעקב אגמון המפיק, שפתח דלת גדולה, וההפקה הזאת שינתה את חיי. הייתי רחוק מעולם הבידור, הייתי בתיאטרון רפרטוארי כל חיי, כילד השתתפתי במחזות של שייקספיר, ברכט, קפקא, החומרים שגדלתי עליהם היו קלאסיקות של התיאטרון, והמופע של חוה פתח לי דלת למקום חדש, שאספר עליו במופע ואגלה גם איך התאהבתי בה. זאת האמת. הייתי סוג של גרופי שלה, הייתי מסתכל על החיוך והכריזמה והאינטליגנציה שלה".

לאורך עשרות השנים שבהן ליווית שחקנים מאחורי הקלעים, חיידק המשחק לא דגדג לך לחזור?

"בשום אופן לא. אני עומד עכשיו להעלות על הבמה את סיפור חיי, והבטן מתהפכת לי בכל יום. לעלות על הבמה זה לא פשוט בשבילי. עם השנים הפכתי ליותר ורבלי ואני פחות מבוהל ומפוחד, אבל חוסר הביטחון הבסיסי שרדף אחריי כשחקן עדיין שם. טוב לי להיות בצל, שלא רואים אותי, למשוך בחוטים מאחור, שם אני מרגיש הכי נוח. במופע ידעתי שאני צריך מישהי שמסוגלת להגיש שירים בהמון צבעים, שירי תיאטרון ופופ ושלאגרים גדולים, והשם הראשון שעלה לי לראש זה גלית גיאת. הכרתי אותה לפני 'בוסתן', שם היא טמטמה את הקהל, והיא היחידה עם היכולות האלה כשחקנית וכזמרת, כוכבת. מישהי שאני יכול לנהל איתה דיאלוג על הבמה כי היא ספונטנית ואמיצה".

"הטלוויזיה עשתה לי טוב"

אני מניחה שהחשיפה בטלוויזיה עזרה.

"זה התחיל ב'כוכב נולד', ששינה את חיי. טמירה ירדני ויואב צפיר הציעו לי, והסכמתי כי הייתי זקוק לעבודה. אמרתי להם שאני לא יודע לדבר, שאני לא ורבלי, שאני חושב שאני מצטלם רע", הוא צוחק. "בשנה הראשונה היה לא פשוט, אבל זה הלך והשתפר במשך תשע עונות, ואז הגיעה התוכנית 'הזמר במסכה', שבקרוב תעלה בעונה חדשה. היום אני פחות מבוהל ויותר מרגיש בנוח עם עצמי.

"יש בטלוויזיה דבר נהדר, שאתה לא רואה קהל מסביב. זה לא תיאטרון, ואני לא מפחד לומר 'אני לא יודע או אני לא מבין'. אני לא פוחד לשתף את הקהל בבעיות שלי ובחוסר הביטחון, הזמן עשה את שלו והטלוויזיה עשתה לי טוב באופן אישי. זה ריפא אותי ונתן לי יותר ביטחון והשלמה עם עצמי".

הבמאי צדי צרפתי היה מעביר את השחקן צדי צרפתי אודישן?

"כזמר לא, אפילו שאני מוזיקלי ויודע להגיש שיר, אבל צבע הקול שלי בלתי נסבל. כשחקן אני חושב שהייתי שחקן לא רע".

בשבוע שעבר חגגת יום הולדת 84. מה נאחל לך?

"להיות בעשייה כל הזמן. הייתי רוצה לביים מחזמר מקורי, משהו שאהיה חלק מהלידה שלו, והכי חשוב - בריאות".