אם אתם שומעים על קאמבק אמנותי היסטורי או על מופע מוזיקלי שמצליח לאורך שנים, סביר שאישה אחת עומדת מאחורי הקלעים ומנצחת על החגיגה - וקוראים לה אתי אנטה־שגב.
היא אחראית לקאמבק של "זהו זה", לסרט הדוקומנטרי על יהודה פוליקר, לניהול האמנותי של "פסטיבל הפסנתר" ושל האיחוד המרגש של חבורת "הכבש השישה עשר".
בראיון מיוחד ל"ישראל היום", אנטה־שגב, מהנשים הבולטות בעולם התרבות הישראלי, עורכת ומנהלת אמנותית של מופעי במה ומשדרי טלוויזיה, מספרת על הסקרנות שלא נגמרת ועל התפקיד שהמוזיקה ממלאת בחייה.
עם "פסטיבל הפסנתר", שיתקיים זו השנה ה־26, היא תדרים לראשונה לאילת. הפסטיבל, שהפך למיתולוגיה תל־אביבית, יתקיים לראשונה במשכנו החדש עם יותר מ־30 אמנים ואמניות שונים בהפקות מקור ייחודיות, שישטפו את העיר הדרומית מ־2 עד 4 בינואר.
"אודי דבוש ניהל את הפסטיבל בתשע השנים הראשונות ואני התחלתי לנהל אותו ב־2009, ואני חייבת להגיד קודם שבלי קשר לפסטיבל שלנו, למוזיקה היתה משמעות מאוד גדולה וחשובה במלחמה הזאת", היא משתפת. "אמנים עשו עבודה מדהימה והשתתפו באופן פעיל בהלוויות, בשבעות ובהלחנת שירים חדשים לזכר נופלים. ראיתי את זה גם ב'זהו זה' והרגשתי שאין סיבה לא לעשות פסטיבל מוזיקה, כי אנשים צריכים מוזיקה כמו אוויר לנשימה. מבחינתי לא היתה שאלה אם לעשות את הפסטיבל או לא, אבל לעיריית תל אביב היו ספקות ובעיות שאינן קשורות בהכרח למלחמה, והם בחרו לבטל השנה את הפסטיבל. היו לנו לא מעט מחשבות אם זה נכון או לא, ולי היה ברור שזה אירוע שקיים 26 שנה, ולא יכול להיות שפתאום ימחקו אותו.
"לאורך השנים קיבלנו הצעות מעיריות שונות לקיים אצלן את הפסטיבל וזה לא קרה, ופתאום האפשרות להתנתק מהחדשות ליומיים וחצי באילת, לראות הופעות מהבוקר עד הערב, נראתה לי חלום מקסים. שאנשים יתרכזו רק במוזיקה ויקבלו בוסט של כוח למה שעוד מחכה לנו".
הבחירה באילת משנה גם את חוויית הצפייה בפסטיבל, אנשים לא יקפצו לאילת למופע יחיד.
"נכון, אבל הרגשנו שזה פותח את הפתח לאנשים מחוץ לתל אביב, וברור שיגיעו לשם יותר מלהופעה אחת. זו חוויה אחרת ויהיה שינוי מסוים בליין־אפ, בדגש על מופעים איכותיים מעולמות המיינסטרים לקהל גדול, ויחסית מעט מופעים של מוזיקת שוליים, כי יש מעט אולמות קטנים".
המצב והמלחמה יבואו לידי ביטוי בפסטיבל?
"הרבה אמנים יתייחסו לזה בהופעות שלהם, ויש לנו אורחת מיוחדת בשם טליה דנציג, הנכדה של אלכס שנחטף ונרצח, שתשיר ותופיע, והמופע שלה מרגש אותנו מאוד".
יש היערכות למקרה שהחות'ים יחליטו לשבש את החגיגה?
"מרבית האולמות הם לצד מרחבים מוגנים, וגם בבתי המלון יש מרחבים כאלה. מעבר לזה אין הכנות נוספות, נקווה לטוב".
"הכוכבים מסתדרים"
כמי שיש לה חלק פעיל באחד האיחודים המרגשים, עם חזרתם של חברי "הכבש השישה עשר" לבמה, אנטה־שגב נמצאת בימים אלו בחזרות הקדחתניות למופע. "אני חייבת להודות שפה אני נספחת תרבות ולא לוקחת קרדיט על 'הכבש'", היא צוחקת, "גיזה יוריסט ממשרד ההפקות כספית הרימה את זה, ומכיוון שאני מכירה את רוב אנשי 'הכבש' הצטרפתי לחבורה. ניסו להרים את זה שנים וזה לא הסתייע. הדברים האלה קורים כשפתאום נפתח פתח, וכך זה היה גם ב'זהו זה'. המופע מתאפשר מבחינת העיסוק, הרצון והמצב הנפשי של כל אחד מהאנשים, והכוכבים מסתדרים".
הפתיעו אתכם ההיסטריה וההתנפלות סביב הכרטיסים?
"היה לי ברור שאנשים ישמחו, אבל לא חשבתי שזה עד כדי כך. זה באמת חרג מכל משהו שהכרנו בעבר, וזה היה משמח ולא צפוי. ברור שיש פה געגועים ל'כבש השישה עשר', געגועים ליהודית וגם געגועים לתקופה שהיינו שפויים יותר. גדלו על זה דורות, סבים סבות, הורים וילדים. יש פוטנציאל של קהל שמכיר ואוהב, וגם רוח התקופה והעובדה שיהודית לא היתה על הבמה כמה שנים - הכל התחבר".
ספרי קצת על ההכנה למופע. האם תנסו להנגיש את זה לדור המסכים, או שתיצמדו למקור המשובח?
"אנחנו בחזרות קשות, ארוכות ותובעניות. השירים נשמעים פשוטים, אבל זה יוני במיטבו עם עבודת קולות וניואנסים מוזיקליים שצריך לזכור. כרגע אנחנו בעיקר עובדים על המוזיקה, שנשארה תמימה וטהורה. הטקסטים של יהונתן נצחיים, למעט בית החרושת לשוקולד שכבר לא קיים ברמת גן (צוחקת). אז הבסיס נשאר כמו שהוא".
אחד הפרויקטים המסקרנים שלה הוא סדרת דוקו על קורין אלאל, בהפקת קסטינה, שתעלה ב־yes דוקו בשלושה פרקים. "בחודשים האחרונים ליווינו את קורין בסיבוב ההופעות שלה ובין הטיפולים השונים. זה היה כואב ומאתגר, אבל עם המון אהבה והרגשה שהיא קיבלה את המקום שמגיע לה וזכתה לראות את זה. אנחנו עובדים על סדרה שתשודר ב־yes, על הסיפור המיוחד של יוצרת מיוחדת שהגיעה מתוניסיה והצליחה לייצר את ההמנון הכי ישראלי שיש, ועל המאבקים שהיו לה בחיים מהתקופה שעלתה כילדה לארץ".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו