בשנה האחרונה השחקן מנשה נוי נפגש עם הבמאי והיוצר יוסי יזרעאלי, בניסיון לייצר קול עכשווי שיתכתב עם הטראומה הקולקטיבית ואירועי 7 באוקטובר. התוצאה: "נביאים קטנים" - הצגת יחיד של נוי, שערך וביים יזרעאלי ושתעלה מחר בתיאטרון יפו, התיאטרון הערבי־עברי. ההצגה בוחנת את הקשר בין 7 באוקטובר לחורבני הבית דרך נבואות של עשרה מנביאי תרי עשר בתנ"ך.
"יוסי לקח עשר נבואות של נביאי תרי עשר ובנה מהלך תיאטרלי מרתק, שבעיניי מציג תהליך שקרה לפני 2,500 שנה וחוזר על עצמו", מסביר נוי. "תהליך של יוהרה והשחתה של החברה והעם, שמוביל אותו לחורבן, ובסוף גם לנחמה ולבנייה מחדש. ככה אני מנתח את מצבנו היום".
אתה מוצא בתוך המציאות שלנו תקווה ונחמה לבנייה מחדש?
"כן. תוך כדי העבודה והלימוד דיברנו וניתחנו, ומכיוון שאנחנו מפוכחים לאור ההיסטוריה הבינלאומית והלאומית שלנו, אתה בעצם רואה שההכרה האנושית והתודעה האנושית הן די מכניות ומובילות אותנו לתהליך של בנייה, שבסופו אין מנוס מהרס ומבנייה מחדש".
"סטנד־אפ נבואי"
"זה מופע סטנד־אפ נבואי", הוא צוחק. "פה בארץ נקבע שנביא הוא מי שיודע את העתיד, אבל זה לא נכון. גם ליבוביץ דיבר כנביא - נביא הוא מישהו שמביא את דברי האמת של אלוהים. חשבתי על זה שבעצם בימים ההם היה את עם ישראל שקיבל תורה וקיים או לא קיים אותה, היתה קונסטיטוציה ברורה - ועל זה שהוא לא קיים הנביאים נתנו לו בראש וזה נגמר בחורבן. וזה הסטנד־אפ. בסוף יש כמובן גם נחמה ותקווה לבנייה מחדש".
אז הנבואה לא ניתנה לשוטים?
"זה משפט שהומצא לאחר מכן, כדי לפטור אותנו מזה שיש בדברים האלה איזה ממש. אבל כשאתה מתעסק עם זה לעומק אתה אומר - רגע, יש פה כללים ששומרים על מוסר וניתנו לעם שלנו. כשאנחנו לא מקיימים, זה נגמר בחורבן ובהרס".
האמנות מגיבה בדרכה לאירועי 7 באוקטובר. יש שבוחרים לגעת בפצע המדמם ומעלים יצירות שמתכתבות עם התופת, ויש שטוענים שעדיין מוקדם מדי.
"אנחנו נמצאים עכשיו בעין הסערה, בתוך המלחמה וההרס. עכשיו נהרס ונחרב הסיפור הישן, הסיפור של ישראל של פעם שהשמאל מתרפק עליו, וזו אחת מהטעויות שלו. אצלי אישית רצח רבין מסמן את ההרס הזה של הציונות הישנה, ועכשיו אנחנו חווים את ההרס. מה יהיה הלאה? אני לא יודע, אני נוטה להאמין שתיבנה חברה חדשה, יהיה הסכם חדש, אבל אני לא יודע.
"אני מרגיש היום יותר את הצורך להתבונן ודווקא גם 'להינבא', לשורר וליצור מתוך מקום של נחמה ובנייה לעתיד. יש גם את הצד שאומר 'אמרתי לכם, אתם רואים? זה קורה'. אין מנוס מזה, אבל יש גם את הצורך בשמירה על שפיות. התהליכים עכשיו יכולים להוביל לקטסטרופה של היבריס, רואים את זה, יצר הנקמה הפרימיטיבי שחוגגים עליו. יש פה איזה טירוף, ואם יש תפקיד לאמנות אז זה גם לשמור על האנושיות הזאת שתגאל אותנו מהקטסטרופה".
אתה מהאמנים שתמיד דיברו על פוליטיקה. אירועי השנה החולפת גרמו לך לדבר פחות?
"כשאני מתראיין אני מדבר. אני מרגיש שעוד לפני 7 באוקטובר עברתי את הכאב הזה, הכאב על המקום הזה. אם אני יכול להסתכל על הדברים שעשיתי בחיים - מ'החמישייה', דרך רצח רבין - הכאב היה לאורך השנים, ו־7 באוקטובר היה יוצא דופן בעוצמה שלו, וכמובן מזעזע, אבל גם צפוי. זה הגיע אחרי שנים של שחצנות ואטימות ושל מובן מאליו ועליונות יהודית".
דווקא בתקופה המפלגת והקשה הזאת נוי זוכה לקצת תקווה ואופטימיות ביצירה מעבר לים. בשנה האחרונה הוא משתתף ב-"HOUSE", הצגתו של עמוס גיתאי שבה הוא מככב לצד שחקנים ונגנים מכל העולם וממגוון דתות.
"אני מסתובב באירופה עם מופע בצרפתית, בערבית, בעברית, באנגלית וביידיש, אולמות מלאים בפריז, בברלין, בלונדון וברומא. אנשים יושבים במשך שעתיים וחצי, ואנחנו מקבלים תגובות נהדרות. האווירה באנסמבל מפזרת המון אופטימיות ומראה לנו שיש ממד אנושי שהוא מעל הכל. שהוא אפשרי אם לא נצמדים לחשיכה, לשנאות ולחשבונות היסטוריים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו