החג הגיע אלינו שוב, למרות שבצפון הארץ ובדרומה פזורות סוכות שעוד לא פורקו מהשנה שעברה. כבר 13 חודשים שאנחנו כלואים בלופ מוזר, כזה שמרגיש כמו גליץ' בזמן ובמרחב, מעגל של יגון ושכול שסופו לא נראה באופק.
למרות מצב הביש בו נמצאת המדינה, החלטנו להרים סוכה וירטואלית שמתחשבת בהנחיות פיקוד העורף ולארח אושפיזין, שבעה בני מזל מעולם התרבות שבלטו במיוחד השנה. מי יתן ובשנה הבאה, ועוד הרבה הרבה לפניה, נזכה לארח את החטופים, שמופקרים בשבי החמאס בעזה כבר 376 ימים.
כשמדברים על עולם התרבות הישראלי השנה, אי אפשר לפסוח על תום נשר. בגיל 27 בלבד, סרט הקולנוע "קרוב אליי" אותו כתבה וביימה, זכה לשבחי המבקרים וקטף לא מעט פרסים, בהם הסרט הטוב ביותר והבמאית הטובה ביותר בטקס פרסי אופיר.
בכל הראיונות שנערכו עמה מאז, נשר הקפידה לספר כמה ניסתה להתרחק מאביה, איש הקולנוע אבי נשר, וללכת בדרך עצמאית. מסתמן שזה השתלם לה ולמרות שאין לנו פרס להעניק לה, נשמח להושיב אותה בראש השולחן ולשמוע מה היא מתכננת ללבוש לטקס פרסי האוסקר.
View this post on Instagram
מ-7 באוקטובר, זאב אנגלמאיר מעלה מדי יום איור לרשתות החברתיות, תחת הכותרת "הגלויה היומית". האיורים מציגים, בצבעים עזים, את הקיבוצים השרופים, המאבק להשבת החטופים, הנצחת נופלים והתמודדות של מפונים, שעדיין לא שבו לבתיהם.
הגלויות התחילו כמיזם עצמאי של אנגלמאיר, אך בהמשך הגיעו אליו הודעות עם בקשות וסיפורים אישיים, שהפכו לאיורים. בין היתר, ניתן לקרוא את המילים של סוליקה, חברתה של ליאורה ארגמני ז"ל, אמה של נועה. הדס, שצפתה בעדותה של עמית סוסנה שחזרה מהשבי, לא הצליחה לעצור את הדמעות והאיור המוכר מכל, בו מוצג קיבוץ פסטורלי עם הכיתוב "משהו נורא עומד לקרות". ואכן, הנורא מכל קרה.
View this post on Instagram
ואחרי שמחינו את הדמעות, הגיע הזמן להרים קצת. מי שאמונה על ההווי והבידור בסוכה היא פנינה רוזנבלום, האישה שיצרה פסקול מלחמה מבלי שאף אחד ביקש ממנה. להעובדה שהיא אשת עסקים שמתמחה בקוסמטיקה, לא מנעה ממנה לשגר שירים בקצב בו איראן משלחת לפה טילים בליסטיים.
View this post on Instagram
אם הכוונה הייתה להרים את המורל הלאומי, נראה שרוזנבלום הצליחה במשימתה: לאחד את עם ישראל סביב מילים מפוקפקות ולחן שלא מרפה. נשמח לשיר קריוקי לצלילי "איראן דונט שוט", בעיקר בממ"ד, כשהאיראנים ממש שוטינג. ימים נהדרים לחיות בהם.
החיים הם גלגל: רגע אחד אתה מבלה על השטיח האדום של טקס פרסי האוסקר, מסתחבק עם בראד פיט ומסדר את הטוקסידו. ברגע הבא, אתה יוצא עם המשפחה לחדר המדרגות, שם הגברת מוועד הבית מזכירה לך באנגלית שבורה שאין ברירה, "זה מה שנגזר עלינו".
קוונטין טרנטינו מחלק את חייו על הקו שבין ישראל לארצות הברית, אבל כשהוא בישראל - אין ישראלי ממנו. מזיע ברחובות תל אביב, נהנה מרוזעלך בקפה לנדוור ומשחק עם הילדים שלו ושל דניאלה פיק בגינה השכונתית. הוא מוזמן לסוכה רק כדי להסביר לנו למה, בעצם.
השחקנית אלונה סער תקבל גם כן מקום של כבוד בסוכה. היא שחקנית נהדרת, אחד העוקבים הטובים ביותר ששמנו באינסטגרם ובכלל, נראה שמדובר בבחורה עם ראש על הכתפיים ולב גדול, שמלא בחמלה כלפי בעלי חיים.
השבוע שודרו שני הפרקים שחתמו את הסדרה "המפקדת", והחזירה ציוד לאפסנאות. כעת יהיה לסער שפע זמן להיות האקטיביסטית שהיא, זו שמפגינה בעד החזרת החטופים ונגד המהפכה המשטרית ולא מפחדת לדבר ולתעד את זה, למרות הייחוס המשפחתי.
הבמאי טים ברטון הוא אחד האנשים המסקרנים ביותר בהוליווד. הסרטים שלו, בהם ביטלג'וס, סוויני טוד, המספריים של אדוארד והסיוט שלפני חג המולד, עטופים באסתטיקה אפלה ויפה.
בתור אורח בסוכה, היינו מבקשים ממנו להסביר מה עובר בתוך הראש המטורלל והיצירתי הזה. איך חושבים על רעיונות שמשלבים בצורה מושלמת הומור, דארקנס, עצב ורומנטיקה.
שי לי עטרי הפכה, בעל כורחה, לאחת הנשים שמזוהות עם השבת השחורה לאחר שבעלה, יהב וינר, נרצח כשהציל אותה ואת בתם התינוקת. שי לי ויהב היו צמד יוצרים שעשו מוזיקה וקולנוע. וינר הקפיד לשלב את כפר עזה ואת הטראומה האישית שעבר ביצירותיו והשנה, בטקס פרסי אופיר, עטרי קיבלה בשמו את הפרס על הסרט העלילתי הקצר ביותר.
וינר יצר את הסרט "הילד" ואילו עטרי הבטיחה, בדמעות, שהיצירה שלו תמשיך להדהד. ואנחנו כאן כדי לעשות את זה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו