"היה מרתק לגלות שאנשים משני קצוות הקשת הפוליטית האמינו שזה משרת אותם"

שלושה ימים אחרי שהסתיים פסטיבל עכו לתיאטרון אחר, פרצה המלחמה והשבת הנוראה הפכה לכולנו את החיים. ההצגה "ירייה בוואדי" - שכתב וביים רועי מלכה ותוכננה להמשיך מיריית הפתיחה בפסטיבל להופיע בכל הארץ - מצאה את עצמה מאופסנת במחסני התיאטרון בהם כבה האור. בנוסף, במשך חודשים ארוכים, אחד השחקנים היה במילואים. אבל כעת הם חוזרים לבמה ומתחילים להציג באולם ברטונוב שבהבימה.

ההצגה חוזרת אל משפטם המכונן של מנהיגי מחאת ואדי סאליב, ובראשם דוד בן הרוש, דרך העדויות, הפרוטוקולים, החומרים התיעודיים והאירועים המרכזיים של אותם ימים דרמטיים בהם התרחש מאבק חברתי בישראל, אשר שימש השראה למחאות רבות שהתעוררו לאחר מכן. בהצגה משחקים מיכאל גמליאל, תום גרציאני, חיים זנאתי, אלכסה לרנר, שמרית לוי ששון, אורי סעדה (שזכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל), מעיין תורג'מן ומאיר תמם.

"ההצגה נכתבה בימים בהם המדינה סערה והקיטוב היה בנקודת רתיחה. הרגשתי שדווקא מחזה החוזר אל המחאה החברתית הראשונה בישראל, 'מרד ואדי סאליב' כפי שכינו אותה רבים, יכול ללמד אותנו משהו על שורשי הרעיונות והתפיסות - שבאותם ימים, בגלל ההקצנה שלהם, יצרו בנו פילוג כל כך כואב ומסוכן", מספר מלכה. "ההצגה עלתה בפסטיבל עכו, ולמרות שהייתה שונה מהיצירות המאפיינות אותו לרוב, זכתה לתגובות חזקות ומרגשות. ראינו איך אנשים שונים בדעתם הפוליטית, במוצאם ובמקום מגוריהם עמדו מחוץ לאולם בתום ההצגה ושוחחו ביניהם על מה שראו וכיצד זה משתקף היום.

"האפשרות לראות את עצמנו ממרחק הזמן ובפלטפורמה תיאטרלית אפשרה הסתכלות נקייה ומפויסת יותר. היה מרתק לגלות שצופים משני קצוות הקשת הפוליטית האמינו שההצגה משרתת אותם, כך דאגו ללחוש לי פה ושם. וזו היתה המטרה - לנשום לרגע ולעודד שיח".

"הזוועה וההלם שיתקו ובלעו הכל"

ואז הגיע 7 באוקטובר. איך הרגשתם לגבי ההצגה?
"השבת השחורה הגיעה ולפתע הכל נראה שולי ולא רלוונטי; תיאטרון, אמנות, מחאות, ההיסטוריה. הזוועה וההלם שיתקו ובלעו הכל. היה רגע בו חשבתי על ביקורת שקיבלנו על ההצגה, מהמרגשות שקיבלנו, של יוצרת ואמנית, שבעברה גם שפטה בפסטיבל. יום אחד ראיתי אותה מתראיינת בחדשות. מתברר שהיא תושבת אחד מיישובי העוטף. תודה לאל, היא ניצלה - אך נאלצה גם היא להתבצר בביתה בעוד מחבלים הסתובבו לה ביישוב. חשבתי על הפער בין השיחה הנעימה שהייתה לנו על הדשא במתחם, מדברים תיאטרון ואמנות, לבין המציאות שהיא נאלצה להתמודד איתה פתאום. החלטתי להניח את ההצגה בצד. הידיעה שגם אחד השחקנים בקאסט נמצא במילואים הבהירה לי שעד שהוא לא חוזר אין מה לדבר.

"בחודש פברואר קיבלנו הזמנה להציג בדימונה. מיכאל (השחקן) כבר חזר מהמילואים, ההצגות בתיאטראות חזרו, אבל עדיין היה בי חשש. ההצגה עוסקת בסופו של דבר בעימות. חששתי שאולי לא נכון כרגע להביא בפני קהל תוכן כזה. לבסוף הבנו שדווקא העיסוק שלה בעימות הוא כדי להראות לנו משהו בעצמנו - כפי שבטיפול לעתים חוזרים אל רגע טראומתי ומכונן כדי לפתור ולרפא אותו. עלינו עם ההצגה, והתגובות היו מהממות.

"כיום ,כמעט תשעה חודשים אחרי, אנו זוכים לעלות בתיאטרון הבימה שמארח אותנו - מהלך שהתאפשר הודות לאנשים יקרים במשרד התרבות וכמובן אנשי התיאטרון, דני וייס המנכ"ל, משה קפטן המנהל האמנותי ואבי קלמה מנהל המחלקה החינוכית. אולם ברטונוב, עם הקהל המקיף משלושה צדדים, הופך לסטאפ מושלם להצגה המתארת את משפטו של בן הרוש, שדרכו אנו חוזרים אל האירועים הדרמטיים שהתחוללו באותם ימים.

"לי ולקאסט יש התרגשות עצומה. לחשוב שסיפור שנדחק בין דפי ההיסטוריה זוכה לקבל ייצוג בתיאטרון הלאומי של ישראל. לאור הקולות בעם ששבים ועולים כרגע, אני בהחלט מרגיש שיש מקום להצגה הזו, בתקווה שהיא תזכיר לנו שאנחנו בסופו של דבר עם אחד, עם בית אחד ועם מגוון תרבויות ודעות, שאמנם יוצרות מחלוקות, אבל עדיין ניתן לקדם את החיבור שאנחנו כל כך זקוקים לו בימים אלו".

על מה אתה עובד בימים אלה?
"אני עובד על מחזה מקורי העוסק בהלם קרב ובהתמודדות איתו בתא המשפחתי - כשבמרכזו אישה שפוגשת בחייה הלם קרב דרך שלושה דורות; כילדה, כרעייה וכאם".

"ירייה בוואדי" תציג בהבימה ב-4 ביולי בשעה 20:00.