מיה דגן: "בעיניי, הביקורות עלי שוליות"

מיה דגן רגילה ליצור באזזים תקשורתיים, אבל ספק אם היא חשבה שהביקורת הציבורית התורנית שתמשוך תבוא דווקא מהמטבח. השחקנית, בת 47, שמעידה על עצמה שהיא "אדם שאומר את דעתו תמיד", עלתה השבוע לכותרות אחרי שהשתתפה בריאליטי המדובר "בואו לאכול איתי". לא כולם אהבו את התנהלותה הקולנית, והיו אף שהאשימו אותה ב"גניבת תשומת לב" משאר המשתתפים.

"כל חיי יש אנשים שאוהבים אותי ויש שלא, ואין לי שום בעיה עם זה", אומרת דגן בראיון למוסף "שישבת", שיתפרסם ביום שישי. "לא קראתי את הביקורות המדוברות, וטוקבקים על עצמי אני לא קוראת. התרכזתי רק בחוויה הטובה בצילומים. קיבלתי תגובות מדהימות מהמשפחה שלי ומאנשים ברחוב, שבאמת מציפים אותי בהמון אהבה.

"אני מבשלת היטב, ולתוכנית הזאת, שיש בה דמויות מטורפות, אי אפשר להיכנס אם אין לך הומור עצמי. יש שם מודעות וחוסר מודעות, פורמט שהוא בול בשבילי, עם השטויות שלי. רציתי שיראו אותי בלי מסיכות. באתי לתוכנית בידיעה שאני ב'סייף־זון' שלי, באותנטיות שלי, נטולת מניירות".
בראיון דגן מדברת בגילוי לב על התאוששותה משלל משברים אישיים שעברה בשנים האחרונות, מאז הקורונה - ובכללם עקיצת עקרב טראומטית ("הרגשתי כמו מסור חשמלי שחודר לי לגוף, כמו ניתוח לב פתוח בלי הרדמה, כאבי תופת"), הגמילה מאלכוהול, נושא שכיום היא רואה בו שליחות ציבורית שלה, ועוד.

"בעיניי, הביקורות עלי שוליות לעומת היכולת שלי לגרום למישהו להבין שאם אני יצאתי מהשתייה - גם הוא יכול, שיש מוצא. אני מקבלת הודעות מאנשים שזקוקים לתמיכה, שרוצים לשתף, שמבקשים עזרה, ואני שם כדי לעזור להם".

דגן, שחזרה לתיאטרון הבית שלה, בית ליסין, אחרי שעזבה לקאמרי, מככבת בימים אלה בהצגות "אמצע" ו"שיפוצים". בראיון היא מדברת על נקודות ההשקה שהיא מוצאת בין העלילה על הבמה לבין חייה הפרטיים - בייחוד בהצגה "אמצע", שעוסקת במשבר זוגיות חריף בין בעל לאישה.

"באוקטובר אהיה בת 48, ואני כל הזמן שואלת את עצמי שאלות. אני מנסה לא להיכנס לקלישאה של משבר אמצע החיים, אבל הגעתי לאמצע. בבית מצאתי את עצמי אומרת לערן (פפר, איש הייטק ובן זוגה ב־13 השנים האחרונות, מ"כ) משפטים שלקוחים מתוך ההצגה. פתאום עצרתי ואמרתי: רגע, רגע, משהו מתערבב לי פה..."

דגן, שידועה כמי שלא חוששת להפגין ולהתבטא בעניינים שנויים במחלוקת, מתייחסת גם למצב החברתי במדינה: "אני אופטימיסטית במהותי, וכן רוצה להאמין שבסוף יהיה פה טוב, אבל כרגע זה לא נראה ככה. מפחיד אותי המקום הלא נורמלי הזה, שאת פותחת טלוויזיה ורואה אישה מבוגרת יושבת על גדר - ושוטר דוחף אותה. זה דבר שאי אפשר להצדיק. זכויות של נשים נלקחות פתאום. איך? ועוד בידי נשים שיושבות שם! להט"בים נפגעים, מה קורה פה?"

הראיון המלא - במוסף "שישבת"