"אותו פרובוקטור שיורק את אותו הארס שהתיז על ממשלת רבין": עולם התרבות נגד הרפורמה המשפטית

תחת הכותרת "תרבות, חירות, דמוקרטיה" התקיים הבוקר (חמישי) בבית אריאלה בתל אביב כנס חירום של עולם התרבות הישראלי, זאת במסגרת יום השיבוש הארצי.

בכנס נכחו אנשי ונשות תרבות ורוח, אמנים ואמניות, יוצרים ויוצרות, בהם עודד קוטלר, נעם סמל, נתן זהבי, יוסי אלפי ועוד, שהתייחסו למצב בארץ ולרפורמה המשפטית. את האירוע, שהנחתה רוני הדר, פתחה חבורת הנגנים "נגן על הדמוקרטיה", התארגנות של מאות נגנים מכל הארץ, שקמו מתוך רצון לשמור על הדמוקרטיה, לגישתם.

הראשונה שעלתה לבמה לשאת דברים הייתה כלת פרס ישראל גילה אלמגור אגמון, שהתקבלה במחיאות כפיים ואמרה: "אני לא פוליטיקאית אלא אזרחית ישראלית גאה, מפוחדת וחרדה, מוצאת לנכון להשמיע את קולי. מי שירצה ישמע ומי שלא יאטום את אוזניו.

"נולדתי כאן ב-1939. גדלתי בארץ הטובה, החדשה והקשה, אבל נולדתי וגדלתי לחופש. עברנו כאן מלחמות ומאבקים קשים ותמיד ידענו שמדינת ישראל היא נס גדול שהפעים את העולם מסביב. מדינה עם מגילת העצמאות. והיום אנו משמיעים קולנו; האמנים, אנשי התרבות, אנשי הרוח. אנו קוראים בקול גדול: עצרו את החקיקה הקשה הקורעת את החברה הישראלית לגזרים. שבו, דברו הפעילו את המחשבה הטובה. בושה וכלימה. תראו מה קורה ברחובות, אנשים יוצאים לרחובות בהמוניהם. שבו. דברו. ניתן לכם גב וקול.

"המרוץ המטורף מביא אותנו לתהום. גם אבא שלי קבור פה. הוא נרצח ע"י צלף ערבי. לא זכיתי להכירו, אבל לא גדלתי לשנאה. להפך. אני פונה למנהיגי הקואליציה, מבקשת בכל פה ולב, תעצרו. שבו. חישבו. חישבו עלינו. על ילדינו".

אחריה עלה לבמה בני ברבש, במאי ותסריטאי הפעיל בקבוצות המחאה, שאמר: "האקדח, אותו אקדח. הידיים, אותן ידיים. המסיתים, אותם מסיתים. ראש הממשלה אותו פרובוקטור העומד על המרפסת בכיכר ציון, יורק את אותו ארס שהתיז על ממשלת רבין - רק שעכשיו בנוסף לאקדח המעשן, אוחזות הידיים האלה בהגה השלטון.

"עם אותו אקדח הם ממשיכים לירות לכל עבר, להשלים את המלאכה מנובמבר 1995. בושה. היום הם מבקשים להתנקש בדמוקרטיה הישראלית, לשרוף לעפר את מגילת העצמאות שברוחה כוננה מדינת ישראל. מי ששופך דלק על מגילת העצמאות ומשחק בגפרורים, יקבל שריפה מכל קצוות הארץ.

"מי שרוצה מלחמה, יקבל מלחמה. אני לא מדבר על שימוש בנשק, חס וחלילה. אלימות שהופגנה במלוא כיעורה בחאוורה. אנחנו לא נשליך רימונים על הפגנות, לא נקים מחתרת טרור יהודית, לא נסית את אנשינו לרצוח ראש ממשלה, אבל נילחם בחירוף נפש במי שזומם לחסל את הדמוקרטיה.

"אם יחוקקו החוקים הדרקוניים, נפסיק להזרים את דם ילדינו שנשפך על הגנת המולדת למערכת הביטחון שאנו נושאים על כתפינו, נפסיק לשלם מיסים ולממן מכיסנו את בניית הגרדום עליו מבקשת הממשלה לערוף את הדמוקרטיה. נראה כיצד הממשלה הרעה הזאת של בן גביר וסמוטריץ' יסתדרו בלי טייסי וטייסות המילואים שלנו, בלי קציני השריון והחובלות שהם מבקשים להחזיר למטבח ולחדר המיטות".

אחריו עלה לבמה מיקי גבריאלוב, שמילא את הכיכר בצלילים ובתקווה עם המשפט "עם עלה של זית היא תבוא".

אחריו עלה דני וייס, יו"ר פורום מוסדות התרבות ומנכ"ל המדיטק שאמר: "מנהלי מוסדות תרבות לא נואמים בהפגנות פוליטיות. כמה זמן לדעתכם ייקח עד שישללו מימון או תיאסר הפקה של סרט תערוכה או סרט שלא יבואו טוב בעיניים לנבחר ציבור ולא יהיה בג"ץ שיעצור את זה? אנחנו לא אנשים פוליטים ולכן לא תראו אותי בהפגנות פוליטיות. אז למה אני פה? כי זה לא פוליטי. הניסיון לצבוע בצבעים פוליטיים הוא מתועב. אנחנו נלחמים על הדמוקרטיה שלנו. זה לא פוליטי. זה קיומי".

אחינועם ניני וגילי דור עלו על הבמה לתשואות הקהל. "אני מזדהה עם כל מה שנאמר פה", התחילה הזמרת את דבריה. "קראתי את מתווה העם של הנשיא. הוא לא מושלם וזה נכון, אבל הוא אמר דברים חשובים לכולנו. הוא עשה דבר אמיץ וטוב", אמרה, ואז עברה עם דור לקצת מוזיקה. בתום השיר, הוסיפה ניני: "אמנים תמיד מחפשים את העומק מאחורי הדברים. זה הכוח שלנו. יש כאן כאב של הרבה אנשים. תפסיקו לכעוס כל כך. גם לי היה כאב של אובדן פרנסה. לאחר מכן פנתה אחינועם ישירות למישהי בקהל שהניפה שלט נגדה עם הכיתוב "אחינועם ניני, תתביישי לך", והשיבה לה: "אני מבינה גם את הכאב שלך, גם אם לא מזדהה איתו".

חמי רודנר עלה לבמה לאחר מכן ואמר: "את המילה 'בושה' שמענו מספיק. אז אני רוצה לדבר על המילה 'שלום'. אני גר ביד אליהו, חצי מהשכונה תל אביבים כמוני וחציה חרדים מזרחים בעיקר, ואנו חיים בשלום. בסופו של דבר אף אחד לא ייעלם מפה. אנו צריכים לדעת איך לחיות בשלום מאד'ר פאקר", והזמין תלמיד שלו ממפוני גוש קטיף, יאיר הררי, ויחד הם שרו.

השחקן דרור קרן נשא את הדברים הבאים ואמר, בין היתר: "כך נרדפו ונרדפים אמנים מאז ומתמיד בכל מקום ובכל זמן. מדינה בריאה וחזקה שמעוגנים בה עקרונות דמוקרטיים, שוויון זכויות, חופש הביטוי - האמנות שלה תביא את הקולות הנובעים מהחברה ואת כל מי שמרכיב את החברה, עם ביקורת, עם סאטירה, חיצים שמכוונים לאנשים, לאירועים ולתופעות במקום שבו אנחנו חיים. מדינה שהשלטון בה מבקש להשליט נרטיב אחד, ברור. כזה שיש בו שחור ולבן, צודקים וטועים, נאמנים ובוגדים, יהודים ולא יהודים, 'אנחנו והם' - שלטון כזה ירצה את האמנות ואת האמנים שלו בהתאם, כדי שזה לא יאיים. לא עליהם ולא על בוחריהם. משהו קליל שלא עושה לחשוב, שמנרמל, שמורח, שמכסת"ח, שמדיף את הריח. ויש ריח. תמיד יש ריח", אמר במילים ביקורתיות ונוקבות.

את אירוע המחאה סיימו סי היימן ואלעד שודלר לקול מחיאות הכפיים של הנוכחים, שהזכירו לכולם את כוחה של האמנות. "אבא שלי נחצ'ה הגדול נפטר לפני 7 שנים", אמרה הזמרת. השבוע פקדתי את הקבר שלו. הרגשתי צורך לספר לו מה קורה כאן. אני חושבת שהוא לא היה שורד את התקופה הזאת. זו מציאות בלתי נסבלת. עברו 35 שנה מאז שכתבתי את 'גיבור גדול'. בבקשה בואו לא נעצור עד שלא נראה אור יותר טוב", חתמה את דבריה היימן וביצעה את שירה המפורסם.