סיינפלד בת"א: אותו מופע ועדיין מצחיק

שנתיים אחרי שהיה פה לארבע הופעות, חזר הערב ג'רי סיינפלד לשתי הופעות בתל אביב עם אותו מופע. לקהל לא היה אכפת

צילום: קוקו // סיינפלד הערב בתל אביב

החדשות הרעות הן שג'רי סיינפלד הגיע לשתי ההופעות שלו בתל אביב הערב (שבת) עם מופע כמעט זהה למופע שאיתו הגיע לכאן לפני שנתיים. אותן בדיחות, אותן הבחנות, אפילו באותו סדר. החדשות הטובות הן שגם בפעם השנייה זה מצחיק. ממש ממש מצחיק. 

אין מה לומר, האיש מקצוען אמיתי. על אף שידעתי איזה פאנץ' עומד להגיע - כשהוא הגיע, שאגתי מצחוק. המימיקה, שפת הגוף, צורת ההגשה, ההבחנות החדות והטיימינג הקומי המופלא של סיינפלד הופכים את המופע שלו לכזה שאי אפשר להישאר אדיש אליו. גם אם התוכן כבר מוכר וידוע.

סיינפלד הוא מיזנטרופ. פשוט כך. היכולת הקומית האדירה שלו מתועלת כדי להראות לנו כל מה שפאתטי בקיום האנושי. החל מצורת דיבור וביטויים מגוחכים של בני אדם (כמו it is what it is) דרך ההתעסקות האינסופית באוכל (כמו למשל התנהלות בארוחת בופה), עבור בהתמכרות לטלפונים סלולריים (שלהם מקדיש סיינפלד חלק ניכר מהמופע) ועד להורות מגוננת שמנסה למנוע מהילד התמודדות עם העולם.

ואת כל זה הוא עושה באלגנטיות שכולה פוליטיקלי קורקט. הוא לא מקלל, לא מדבר גסויות, לא  עוסק בסקס בכלל (דבר נדיר אצל סטנדאפיסטים). גם כשהוא מדבר על ההבדלים בין גברים ונשים וצוחק על חיי הנישואים - הוא מקפיד להאדיר נשים ולהקטין את הגברים, וכמובן לציין כמה שהוא אוהב את אשתו. 

הוא בורח כמו מאש מכל סוגיה פוליטית. בניגוד לסטנדאפיסטים אמריקנים אחרים שעוסקים רבות ביחסי שחורים־לבנים או ביחס למוסלמים בארה"ב - סיינפלד לא אומר מילה על הנושאים הללו. גם באפיונים "יהודיים" הוא לא מתעסק, על אף היותו יהודי. פה ושם הוא מזכיר משהו על יהודים ("הם המציאו את הנפת היד") אבל זה נראה יותר כמו מחווה לקהל הישראלי. כמו גם אזכורים של פלאפל, מועדון הספורט מכבי  והעובדה שוויז זו המצאה ישראלית.   

המופע של סיינפלד הוא לא אקטואלי. אין בו התייחסות לשום דבר בוער. לא לפרשת הטרדות המיניות, לא לממשל טראמפ. גם אין בו שום עמדה. אין לך מושג קלוש מהן דעותיו ולאיזה מילייה פוליטי הוא משתייך. 

האיש שעשה את הקריירה שלו מסדרה על כלום, ממשיך לעשות את זה. גם המופע שלו הוא בעצם מופע על כלום. על כך שהחיים הם סתם משהו שצריך להעביר בדרך כלשהי, מלאים באנשים בלתי נסבלים ובתופעות מרגיזות. 

האם אפשר להאמין לאיש העשיר והמצליח הזה שהחיים שלו עלובים כמו החיים של כולנו? התשובה היא כן. אני האמנתי. וגם צחקתי בלי סוף. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר