צילום: עדי פהר // "אין עתיד אם אין עבר"

בניצוחו של חוקר המוזיקה הישראלית דודי פטימר, 15 אמנים ותיקים התקבצו באולפן על מנת להקליט ביחד את השיר "אין עתיד אם אין עבר". דפנה ארמוני, עוזי פוקס, גבי ברלין, רמי דנוך, סוזי מילר, משה הלל, אופירה גלוסקא, צדוק סביר, לוליק לוי, ג'קי מייקה, עירית דותן, עקיבא נוף, אסתי כץ, מרים צפרי ודני בן ישראל, השתתפו בפרויקט שהופק בהתנדבות מלאה של כל הצדדים המעורבים בו, על מנת להעלות את המודעות למצבם של מוזיקאים ותיקים בארץ.

את ניצני הפרויקט ניתן לסמן לפני כחמש שנים, אז נענה לדודי פטימר ד"ר בצלאל יונגרייז, חלוץ רוק ישראלי ואמן שנהוג לראות בו כמי שהקליט את שיר הרוק העברי הראשון, לריאיון. "בכדי לשכנע אותו לפגוש אותי, שיקרתי לו שאני חוקר מוזיקה ותיק ושכבר ראיינתי עשרות אנשים, על אף שמימיי לא פגשתי או ראיינתי עד אז איש, והוא הסכים. אותה פגישה שינתה את חיי. באותה פגישה הבנתי את הייעוד שלי". ואכן, מאז עשה לעצמו פטימר שם של חוקר ומתעד מוזיקה ישראלית, לצד היותו עיתונאי ומבקר מוזיקה מוערך. הוא תיעד עשרות רבות של מוזיקאים – נגנים, זמרים ומפיקים, חלקם על ערש דווי, חלקם נשכחו מתודעת הציבור והוא נתן להם במה לראשונה מזה שנים.

את מלאכת התיעוד הענפה עשה וממשיך לעשות פטימר בעקביות ובהשקעה גדולה מתוך אהבה וללא כל מטרת רווח. חלק מממצאי התיעוד פטימר מעלה לבלוג "דודיפדיה", שבקרוב אף יהפוך לאתר מסודר ורשמי למען שימור המורשת המוזיקלית הישראלית.

חוקר את המוזיקה העברית מזה חמש שנים. דודי פטימר // צילום: מיכל קליינברג

על כן, אין זה פלא שדווקא פטימר הוא זה שהרים את הכפפה וקיבץ 15 אמנים ותיקים לביצוע שיר חדש, המבקש בפשטות שלא לשכוח אותם. די להיזכר במותו הטראגי של גבי שושן, שהתאבד חסר כל על אף תרומתו האדירה למוזיקה הישראלית, כדי להבין את המסר החשוב שמסתתר לו בין השורות.

יחד עם העיתונאית, הכותבת והמוזיקאית נורית פלד-קירשטיין, שכתבה והלחינה את השיר ויאיר סתוי, מוזיקאי, מעבד ומפיק מוזיקלי, ביקש פטימר לעשות צעד אקטיבי למיגור התופעה. "את 'אין עתיד אם אין עבר' מבצעים 15 אמנים ישראליים שהניחו כמה מאבני היסוד של המוזיקה הישראלית לאורך שנותיה, פרצו דרך וסיפקו קלאסיקות ישראליות שאין ישראלי שלא מכיר, וכיום מוצאים עצמם במאבק הישרדותי יומיומי על הזכות להופיע, להקליט ולהתקיים ממוזיקה", הוא מסביר.

"הייתה תקופה שהייתי מובטל מעבודה ולמען הכנות גם לא יכולתי לחפש עבודה מהסיבה שידעתי שאני חייב להספיק ולתעד כמה שיותר אמנים. היו זמנים די מטורפים שנפגשתי עם שמונה אמנים ותיקים ביום ותיעדתי אותם. מתוך אלפי האנשים שיצא לי לתעד, היו כאלה שנפטרו זמן קצר אחרי שראיינתי אותם ואז אני חושב: אם לא היינו נפגשים, ההיסטוריה שלהם הייתה נקברת איתם? איך דבר כזה יכול לקרות?".