שני הצדדים של שלומי שבן

כיף להיות שלומי שבן במעמד פסטיבל הפסנתר. כלומר, די בטוח שזו לא עסקה גרועה להיות שלומי שבן גם מחוץ לגבולות תיאטרון גשר היפואי, שם סגר אמש (א') שבן את פסטיבל הפסנתר על שם שלומי שבן. אבל המעמד והמשבצת היוקרתית שהוא זוכה להם בקונטקסט הספציפי של הפסטיבל (בשנה שעברה הוא פתח את האירוע), לצד עובדת היותו פסנתרן מחונן עוד בטרם היה לליריקן או זמר, הופכות בשנות השתתפותו במסורת הקלידים השנתית לחגיגה כמעט פרטית שלו, שמזקקת את האיכות השבנית: שילוב מדויק בין יכולות מוזיקליות גבוהות ובין טקסטים בגובה העיניים, מפגש בין חליפת ערב למגפיים משופשפים, השפעות קלאסיות פוגשות שירים על אקסיות. ועכשיו נשאלת השאלה – איך גורמים לשילוב הזה להישמע חדש ומוכר בכל פעם מחדש?

• "שאמיר אוחנה יתנהג כמו הומו"

• זה לא הגיל: סמיון וניקול בזוגיות?

• אביב גפן: "אמי רצתה לעשות הפלה"

כמו בשנה שעברה, גם הפעם בחר המוזיקאי להישאר נאמן לקונספט המעניין שמציע הפסטיבל, והוא תחום שיתופי הפעולה. ב-2018 הוא חבר לרמי פורטיס, שי צברי וחוה אלברשטיין, לתוצאה די מרהיבה. את גיחת 2019 לפסטיבל המגרש הביתי שלו הוא הקדיש לשיתוף פעולה עם הפרקשניסט איתמר דוארי, שב-2018 חבר באופן מעניין לברי סחרוף. אחרי שעבדו שניהם בשנה שעברה עם נציגות פורטיסחרופית, פנו שבן ודוארי לפצח קסם חדש. מה יקרה כאשר אצבעות הפסנתרן המהירות של האחד יתמזגו בקול חבטות כלי ההקשה של דוארי?

ובכן, תלוי לאיזה ערב ציפיתם. מעמד הפסטיבל, בטח עבור מי שנמנה עם סמליו הבולטים, כמעט ולא מציב בפני אמן ברירה אלא לעטות על יצירתו עיבודים חדשים ומקוריים. עבור מוזיקאים רבים, הפלטפורמה הפסנתרית כל כך מנוגדת לאופיים שבשגרה, שעצם השתתפותם בפסטיבל, פלוס מינוס עיבוד אקוסטי לפה או לשם, הוא עניין חריג בפני עצמו. אבל עבור שבן, שהפסנתר הוא כלי הנשק והמומחיות שלו, מלאכת ההמצאה מחדש מעט מורכבת יותר. ועל כן, בעבודתו עם איתמר דוארי, הוא בחר לפרק לגורמים את שיריו המוכרים ולהרכיבם מחדש – חלקם עד שהפכו בלתי ניתנים לזיהוי. ב-"דואט", שם המופע החד-פעמי בשלב זה, שבן הלביש את שיריו בגדי ערב חגיגיים, באותו אופן שקונים חליפות לחתונת קרוב מדרגה ראשונה, ובהמשך אין ממש מה לעשות עמן והן נותרות בארון למשך חיים שלמים.

וירטואוז כלי הקשה. איתמר דוארי // צילום: מאיה סלע

ושם נעוצה היתה הבעיה. מ"היופי שלך מכאיב לכולם" מתוך אלבומו האחרון שפתח את הערב, דרך "שרמוטה פוריטנית" ועד "ראש ממשלה לא בוחרים" - כולם זכו לעיבודי מפגש של פסנתר וכלי הקשה, שבעיקר הדגימו את יכולותיהם המקצועיות של שני האמנים המוכשרים הללו. שניהם, כצפוי, הפגינו שליטה מוחלטת באינסטרומנט שמזוהה עמם, והדינמיקה ביניהם בהחלט מעוררת הערכה ברמה המוזיקלית. ניכר ששבן ודוארי מצאו שפה משותפת וכי הם נהנים לנגן זה עם זה, בטח כשהמטרה היא מופע שבאפשרותו להציג את תוצאות המפגש בין שני כישרונותיהם. 

מי שווירטואוזיות או להטוטנות מוזיקלית היא כוס התה שלו ודאי העריך את קטעי הג'אז, סולואי כלי ההקשה והאינטרפרטציה החדשה שהעניקו השניים ללהיטיו האהובים של שבן. אבל מי שהגיע ל"דואט" כדי לחזות בביצועי לייב לשירים שגרמו לו לאהוב את שלומי שבן, כנראה לא ציפה לגרסאות כה שונות מהותית, כאלה שבינן ובין המקור קשר טקסטואלי בעיקר.

לצורך המחשה - "תרגיל בהתעוררות", אחד השירים הישראליים הטובים ביותר שנכתבו בשני העשורים האחרונים, לא סימן את רגע השיא שהוא מהווה לרוב בהופעותיו של שבן. כמוהו גם "האזרח ה-1", תרחיש בלהות אפוקליפטי מרהיב, שאמנם זכה אתמול לפרשנות כאוטית ותזזיתית שהלמה את מילותיו מעוררות הבהלה והחרדה, אבל ברמה המוזיקלית כמעט וניתק קשר עם גרסתו הרגילה. זה טוב עבור מי שבא לחוות אדם פוגש ביצירה שלו מחדש ומגלה בה רבדים אחרים. עבור מי שבא לשמוע את השירים שהוא אוהב בתוספת טוויסט – זה כנראה פחות הרשים.

הרבה להטוטנות מוזיקלית, מעט קשר למקור האהוב. שלומי שבן בפסטיבל הפסנתר 2019 // צילום: מאיה סלע

ואז הופיע צור

אבל זה היה רק צד אחד של המופע של שלומי שבן בפסטיבל הפסנתר 2019. כי חלקו השני, זה בו עלה לבמה ובהמשך אף טרף אותה ערן צור, הציג דבר שונה מהותית. במובן זה, המופע אמש כמו היה סיפורן של שתי הופעות. האחת מתוארת בפסקאות שקדמו לזו, והשנייה תסופר מעתה והלאה. שכן תוצאות המפגש בין שבן לצור הולידו כמה פרשנויות חדשות ונהדרות לשירים ישנים, אך הן לא היו תלויות טכניקה, כמו הגשה. כשצור שר לבדו את "אריק", למשל, הוא מעניק בו רובד מאיים ונפלא. "אריק" של שבן הוא אקס מאיים, זבוב טורדני שמזמזם וחג סביב אגו גברי רגיש אך בסופו של דבר חסר אונים. בגרסה של צור, כפי שהייתם מצפים ממי שמפלרטט כבר לא מעט שנים עם אפלה ביצירתו, "אריק" הוא כמעט אדם שיש להפטר ממנו, ולא בדרכים חוקיות. כפי ש"אריק" נשמע אתמול, לו הייתי אריק - הייתי חושש לחיי.

זה קורה גם כשצור שר "מי שאוהב בל יעלה לעיר" ב-"בעיות אישיות", שהלחין שבן לפני עשור למילותיו של דוד אבידן המנוח. הכימיה בין השניים, פרי חברות שנולדה לפני הכל בראשו של שבן, כשזה למד בלונדון והאזין בלופים ל-"עיוור בלב ים" של כרמלה גרוס ואגנר, ניכרת בכל רגע בו השניים חולקים במה. היצירה של שניהם מחמיאה זו לזו, וזה בא לידי ביטוי גם בביצועים המשותפים לשירים של האורח, בהם "ערב ב' כסלו", "קיץ" ו-"תמונה אימפרסיוניסטית", שחתם את הערב.

בדיוק עבור רגעים אלה של המופע, והם היו הדומיננטיים והארוכים ביותר בערב, התכנסנו. כי עם כל הכבוד לשליטה בכלי, לפחות עבור כותב שורות אלה – עיבוד מחודש צריך לקרוץ לזה המקורי ולהתכתב איתו במידת מה. וזאת כנראה מבין שבן בעצמו, עם הביצוע היפהפה ל-"מותק את אצלי בראש" – מלכתחילה גרסה ופרשנות מעט שונה ל-"Mama, You been on my mind" של דילן. זה עובד גם כששבן מבצע את "שגר פגר" של הבילויים, זהו אותו השיר גם עבור האוזן הבלתי מזוינת, אלא שהוא צבוע בצבעים שָבּניים שהופכים אותו לשיר שלו. ומה עוד אפשר לבקש מקאבר או גרסה חדשה?

היצירה של שניהם מחמיאה זו לזו. ערן צור // צילום: מאיה סלע

מילה חשוב שתאמר גם על שבן הפרפורמר. ככזה, מדובר, כידוע, באחד האמנים היותר חינניים שמופיעים היום, לא מעט בזכות יכולתו להבין את הקהל שלו. אלה הדברים הקטנים שהופכים אותך לאיש במה גדול. כשהוא אומר "הקטע הבא מוקדש לחובבי המוזיקה הקלאסית" ונענה במחיאות כפיים מחלק מאוד מסוים בקהל, שבן מבין שהמשפט הבא כנראה צריך להיות: "אני מאוד אקצר את זה". את "כשהיית איתי" הוא משדרג באמצעות מתנדב מהקהל, שיוצר איתו רגע מוזיקלי חמוד ומלא חן, אשר מוציא את כולם מרוצים: ערן (המתנדב, לא צור) שזוכה לשתי דקות תהילה, הקהל שמרוצה מהרגע הדי מקסים בו חזה וכמובן שבן, שמבין דבר או שניים בריצוי קהל. זו תכונה לא מובנת מאליה בכלל, כששמך כמלחין ומבצע הולכים לפניך ובכלל היית מיועד להיות מוזיקאי קלאסי. 

"תמיד לא נעים לי לשתות בסיטואציה שאחרים לא יכולים לשתות בה", הוא אומר ברגע מסוים באמצע ההופעה, "אבל אני מתגבר". וזהו סיפורו של שלומי שבן כמו גם של הפסטיבל הזה: המעונב פוגש ביומיומי, השבטי משלב ידיים עם האורבאני. אקטים פרימיטיביים ונטולי מודעות עצמית מתוארים בשנינות, דיוק וחדות. במילים אחרות, עבור תל אביבים רבים (ולא רק הם) – שלומי שבן הוא הוא פסטיבל הפסנתר. ופסטיבל הפסנתר הוא, ובכן, שלומי שבן.

• יובל המבולבל בפנייה מרגשת לעוקבים

• התוכנית המביכה של ליהיא ונעמה

• כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו