אלבום העשור שלי: לנה דל ריי

צילום: GettyImages // לנה דל ריי

Born To Die, לנה דל ריי, 2012

עוד לפני יציאת אלבום הבכורה שלה, התופעה ששמה לנה דל ריי עוררה את סקרנותם של אלפים בכל רחבי העולם בזכות הסינגלים "Video Games" ו-"Blue Jeans", שמיד עם יציאתם בישרו על קול חדש בשטח שאי אפשר להתעלם ממנו.

סוגרים עשור:

• 20 הסרטים הגדולים של 2010-2019

• בחנו את עצמכם: מה לא קרה?

• סיפורי האהבה הגדולים של העשור

עם לחנים שזורקים את המאזין לשנות ה-60 ושילוב נכון של עומק רגשי ופופ קליט, כשיצא האלבום המלא "Born to Die", כבר היה מובן מאליו שלנה דל ריי והקול המלנכולי שלה כאן כדי להישאר. האלבום הזה הוכיח שלא מדובר היה בתופעה חד פעמית של שני להיטים עצובים, כי אם ביריית הפתיחה של הזמרת שלימים תוכתר כ"מלכת הפופ האפלולי".

הסינגלים הבאים מהאלבום חיזקו את מעמדה של דל ריי כאחת הזמרות הפופולריות של השנה (ומאוחר יותר של העשור), בהם שיר הנושא, "Summertime Sadness" ו-"Dark Paradise", כולם כבשו את המצעדים ללא יוצא מן הכלל. אך פרט לסינגלים המוכרים, האלבום החדש כלל עוד לא מעט שירים פחות מוכרים, שהפכו את היצירה השלמה ללא פחות ממושלמת. עם 12 שירים שכולם, בדרך זו או אחרת, דיברו על בדידות, דל ריי העניקה למאזינים את התחושה שהם לא לבד.

בעקבות ההצלחה, כדי להכות בברזל בעודו לוהט במצעדי המכירות, שחררה דל ריי מאוחר יותר באותה שנה את מיני האלבום "Paradise" עם אחד השירים הטובים ביותר שלה אי פעם, "Ride", שהוכיח שההצלחה של אלבום הבכורה שלה לא היתה זמנית.

מהזווית הישראלית אי אפשר שלא להתייחס לעובדה שעם כל האהבה והערכה לדל ריי, ותרומתה הבלתי מעורערת למוזיקה, קשה לשכוח את שתי ההופעות שביטלה בישראל, ממש רגע לפני הגעתה. ההופעה הראשונה היתה אמורה להתקיים בקיץ 2014, אז הייתה בשיאה, אך מועד ההופעה נפל בתקופת מבצע צוק איתן ולכן היא בוטלה. הביטול השני, והכואב הרבה יותר, היה בספטמבר 2018, אז הייתה אמורה להופיע בפסטיבל "מטאור", אך נכנעה ללחצי תנועת ה-BDS, שהפצירה בה לחזור בה מלהופיע בישראל. הביטול, שלושה ימים לפני תחילת הפסטיבל, הותיר אלפי מעריצים מאוכזבים. דל ריי המשיכה להפציץ ורק לאחרונה הוציאה את האלבום " Norman Fu**ing Rockwell!" שזכה לביקורות מצוינות, אך ספק אם מישהו ינסה להביא את הזמרת שוב להופיע בישראל.